ח כִּ֖י יֹאמַ֑ר הֲלֹ֥א שָׂרַ֛י יַחְדָּ֖ו מְלָכִֽים׃ ט הֲלֹ֥א כְּכַרְכְּמִ֖ישׁ כַּלְנ֑וֹ אִם־לֹ֤א כְאַרְפַּד֙ חֲמָ֔ת אִם־לֹ֥א כְדַמֶּ֖שֶׂק שֹֽׁמְרֽוֹן׃ י כַּֽאֲשֶׁר֙ מָֽצְאָ֣ה יָדִ֔י לְמַמְלְכֹ֖ת הָֽאֱלִ֑יל וּפְסִ֣ילֵיהֶ֔ם מִירֽוּשָׁלִַ֖ם וּמִשֹּֽׁמְרֽוֹן׃ יא הֲלֹ֗א כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֛יתִי לְשֹֽׁמְר֖וֹן וְלֶֽאֱלִילֶ֑יהָ כֵּ֛ן אֶֽעֱשֶׂ֥ה לִירֽוּשָׁלִַ֖ם וְלַֽעֲצַבֶּֽיהָ׃
֍ ֍ ֍
(ח) והטעם לכך שאשור לא הבינו את הדבר, שהם רק שבט ביד ה', ושממשלתו אינה מכח עצמו, כִּי יֹאמַר, הֲלֹא כוחי רב כל כך, עד אשר שָׂרַי יַחְדָּו מְלָכִים – כל אחד משרי יש לו צבא רב וממשלה כמו מלך, ולכן חושב הוא שכוחו מצד עצמו ולא מכח ה'.
(ט) והטעם שאינו מאמין שהמטה שבידו הוא רק זעם ה', ושלא ניתנה לו רשות להרוג ולאבד כרצונו, אלא רק להעניש את העם שחטאו לה', כיון שאומר אשור, הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ – כמו שכבשתי את העיר כרכמיש, כך כבשתי את כַּלְנוֹ, אִם לֹא כְאַרְפַּד כבשתי את חֲמָת, אִם לֹא כְדַמֶּשֶׂק כבשתי את שֹׁמְרוֹן, וכיון שכבשתי את כל הערים הללו, איך יתכן שלא היתה ביניהם לפחות עיר אחת שלא חטאה, ומדוע לא מנע ה' את החרבתה, וגם אם כולם חטאו, הרי בודאי לא הושוו כולם באיכות חטאם, ומדוע נחרבו כולם בשווה, ומחמת כן הוא סבור שכוחו ועוצם ידו הצליחוהו, ולא יד ה'.
(י) ומעתה סבור אשור שיוכל לכבוש גם את ירושלים, ואמר, כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי כח וגבורה לְמַמְלְכֹת הָאֱלִיל וּפְסִילֵיהֶם, על אף שהיו מתמידים בעבודות אליליהם, עד שקראו למלכותם על שם האלילים, ובכל זאת לא הצילו אותם אליליהם מידי, ופסיליהם היו מרובים יותר מִירוּשָׁלִַם וּמִשֹּׁמְרוֹן, ואם כבשתי את כל הממלכות הללו, ודאי אוכל לכבוש גם את ירושלים.
(יא) ואם תאמר שאלוקי ישראל חזק יותר מכל האלילים, ויוכל להציל את ירושלים מידי, הֲלֹא כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן וְלֶאֱלִילֶיהָ, על אף שהם גם מבני ישראל, כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלִַם וְלַעֲצַבֶּיהָ.
