משנה ג: אֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁנַיִם בַּחֹדֶשׁ וְאֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁלֹשָׁה בַחֹדֶשׁ, עֵדוּתָן קַיֶּמֶת, שֶׁזֶּה יוֹדֵעַ בְּעִבּוּרוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּעִבּוּרוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ. אֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁלֹשָׁה וְאֶחָד אוֹמֵר בַּחֲמִשָּׁה, עֵדוּתָן בְּטֵלָה. אֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת וְאֶחָד אוֹמֵר בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, עֵדוּתָן קַיֶּמֶת. אֶחָד אוֹמֵר בְּשָׁלֹשׁ וְאֶחָד אוֹמֵר בְּחָמֵשׁ, עֵדוּתָן בְּטֵלָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, קַיֶּמֶת. אֶחָד אוֹמֵר בְּחָמֵשׁ וְאֶחָד אוֹמֵר בְּשֶׁבַע, עֵדוּתָן בְּטֵלָה, שֶׁבְּחָמֵשׁ חַמָּה בַמִּזְרָח וּבְשֶׁבַע חַמָּה בַמַּעֲרָב.
משנתנו ממשיכה לבאר את דין שבע החקירות של העדים:
אֶחָד העדים אוֹמֵר שהיה המעשה בִּשְׁנַיִם בַּחֹדֶשׁ, וְאֶחָד אוֹמֵר שהיה בִּשְׁלֹשָׁה בַחֹדֶשׁ, עֵדוּתָן קַיֶּמֶת, כיון שאין מכך ראיה שאחד מהם משקר, אלא יתכן שֶׁזֶּה שאמר בשנים בחודש, יוֹדֵעַ בְּעִבּוּרוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ – ידע שעיברו בית דין את החודש, וכיון שהיה החודש הקודם מלא ידע שיום זה הוא שני בחודש, וְזֶה שאמר שהיה המעשה בשלישי בחודש אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּעִבּוּרוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ, וכיון שחשב שהיה החודש הקודם חסר, חשב שאותו יום הוא שלישי בחודש. ואמנם דין זה הוא רק כשהיתה ההכחשה ביניהם עד אמצע החודש, שיתכן שאחד מהם אינו יודע שעיברו את החודש הקודם, אבל לאחר אמצע החודש יודע כל אדם שעיברו את החודש.
אֶחָד העדים אוֹמֵר שהיה המעשה בִּשְׁלֹשָׁה לחודש, וְאֶחָד אוֹמֵר בַּחֲמִשָּׁה, עֵדוּתָן בְּטֵלָה, ואין אומרים שהאומר 'בשלשה' טעה בשני חודשים, שלא ידע שעיברו בית דין את החודש האחרון ואת זה שלפניו, וכפי שהתבאר שלאחר אמצע החודש יודע כל אדם האם עיברו את החודש הקודם.
אֶחָד העדים אוֹמֵר שהיה המעשה בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת – בשעה שניה של היום [והיינו בשעות 'זמניות', שמחלקים את היום לשנים עשר חלקים, וכל חלק הוא 'שעה'], וְאֶחָד אוֹמֵר שהיה המעשה בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת – בשעה השלישית של היום, עֵדוּתָן קַיֶּמֶת, לפי שאדם עשוי לטעות בשעה אחת. אבל אם אֶחָד אוֹמֵר שהיה המעשה בְּשָׁלֹשׁ – בשעה שלישית של היום, וְאֶחָד אוֹמֵר בְּחָמֵשׁ, עֵדוּתָן בְּטֵלָה, שאין אדם טועה בשעתיים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עדותן קַיֶּמֶת, שלדעתו אדם עשוי לטעות בשעתיים. אֶחָד מהעדים אוֹמֵר שהיה המעשה בְּחָמֵשׁ – בשעה חמישית, וְאֶחָד אוֹמֵר בְּשֶׁבַע, גם לרבי יהודה עֵדוּתָן בְּטֵלָה, לפי שֶׁבְּחָמֵשׁ חַמָּה בַמִּזְרָח, וּבְשֶׁבַע חַמָּה בַמַּעֲרָב, שהרי שעה שישית היא חצות היום, ואי אפשר לטעות בשעתיים אלו.
