אָ מַ ר מַ ר – שנינו בברייתא, שבכל אותם ימים של
משתה ושל אבלות, ה ּוא יָ ש ֵׁ ן בּ ֵׁ ין הָ אֲ נָ ש ִׁ ים, וְ הִׁ יא יְ ש ֵׁ נָ ה
בּ ֵׁ ין הַ נָּ ש ִׁ ים. אומרת הגמרא, דין זה, שגם בימי המשתה
אסור להם להתייחד, ְמ ַסַּייע ֵׁלי ּה לְ רַ בִּׁ י יוֹ חָ נָ ן – יש ממנו
ראיה וסיוע לדברי רבי יוחנן, ְ ּד ָא ַמר ַר ִּׁבי יוֹ חָ נָ ן, ַאף ַעל
ִּׁפי ֶׁש ָא ְמר ּו שאֵׁ ין ֲא ֵׁבל ּות נוהגת ַּב ּמֹוֵׁעד – בחול המועד,
למי שמת לו אחד מקרוביו בחול המועד, אֲ בָ ל ְ ּד ָבִׁרים
ֶׁש ְּב ִׁצ ְנ ָעה, שאין ניכר לבריות שהוא נוהג בו אבלות,
נוֹ הֵׁ ג, ולכך אף על פי שנוהגים החתן והכלה תחילה
את ימי המשתה, ונדחית האבלות, אין זה אלא לענין
דברים שבגלוי, אבל איסורי אבלות שבצנעא נוהגים
הם, ולכן אסורים הם בתשמיש המטה, ואסורים
להתייחד.
עתה מבארת הגמרא מדוע חתן וכלה אלו אסורים
בייחוד, בשונה מכל אדם הנוהג אבלות, שמותר לו
להתייחד עם אשתו: ָּדַר ש רַ ב יוֹ סֵׁ ף ְּבֵׁרי ּה ]-בנו[ ְ ּדָר ָבא,
ש דין זה, ש ֶׁ חתן שפירסה ּד , לֹא ָ נ ּו ִׁמ ְש ֵׁמי ּה ]-משמו[ ְ ָר ָבא
כלתו נדה אסור ביחוד, ו ִׁא ְש ּתֹו יְ ש ֵׁ נָ ה בּ ֵׁ ין הַ נָּ ש ִׁ ים ְוה ּוא
]יָ ש ֵׁ ן[ בּ ֵׁ ין הָ אֲ נָ ש ִׁ ים, אֶׁ לָּא כְּ ש ֶׁ עדיין לּ ֹא ָּב ַעל, שיצרו
תוקפו, וחששו חכמים שאם יתייחדו יבא עליה, אֲ בָ ל
אם כבר ָּב ַעל, שאין יצרו תוקפו, ִׁא ְש ּתֹו יְ ש ֵׁ נָ ה ִׁע ּמֹו בְּ בַ יִׁ ת
אֶׁ חָ ד. וְ דַ וְ קָ א חָ תָ ן ֶׁש ֵּׁפְר ָסה ִׁא ְש ּתֹו ִׁנָּדה, אם כבר בא עליה
פעם אחת אין חוששים שיתקפנו יצרו, כיון שאיסור
נדה חמור הוא, ולא חששו שיעבור עליו, אֲ בָ ל חָ תָ ן
ש ֶׁ מּ ֵׁ ת ]אָ בִׁ יו והוא אבל, אוֹ [ שמתו חָ מִׁ יו אוֹ חֲמוֹ תוֹ
ואשתו אבלה, בּ ֵׁ ין ָּב ַעל בּ ֵׁ ין לֹא ָּב ַעל, הרי הם אסורים
ביחוד, וה ּוא יָ ש ֵׁ ן בּ ֵׁ ין הָ אֲ נָ ש ִׁ ים ְו ִׁא ְש ּתֹו יְ ש ֵׁ נָ ה בּ ֵׁ ין הַ נָּ ש ִׁ ים,
ִּׁכְד ָתנ ּו בְּ בָ רַ יְ יתָ א – כפי ששנינו בברייתא, שאחרי
שבעל בעילת מצוה הוא ישן בין האנשים והיא ישינה
בין הנשים, והטעם בזה, שכיון שהקילו לו חכמים
שינהג תחילה שבעת ימי משתה ורק אחר כך שבעת
ימי אבלות, קלים איסורי אבלות בעיניו, וחששו
חכמים שיעבור עליהם, ולכן אסרו עליהם להתייחד
באותם ימים.
שנינו במשנה, 'בתולה נשאת ביום רביעי ואלמנה ביום
חמישי שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות יום
שני ויום חמישי שאם היה לו טענת בתולים היה
משכים לבית דין'. הגמרא מביאה ברייתא נוספת בענין
זה: ָּתֵׁני בּ ַ ר ַק ָּפָרא – שנה בר קפרא ברייתא זו, ְּבת ּוָלה
ְר ִׁבי ִׁע , וכטעם המבואר במשנתנו, ְוִׁנ ְבֶׁע ֶׁלת ִׁנ ּ ֵׁשאת לְ יוֹ ם י
בּ ַ חֲמִׁ יש ִׁ י – אור ליום חמישי, והטעם לכך שנבעלת
בחמישי, הוֹ אִׁ יל וְ נֶׁאֶׁ מְ רָ ה בּ וֹ בְּ רָ כָ ה ַלָּד ִׁגים, שהרי ביום
חמישי נבראו הדגים, ונאמר ביום זה )בראשית א כב(
'וַיְבָ רֶ ְך אֹ תָ ם אֱֹלהִ ים לֵאמֹ ר פְ רּו ּורְ בּו ּומִ לְ אּו אֶ ת הַ מַ יִם
בַ יַמִ ים וְ הָ עוֹף יִרֶ ב בָ ָארֶ ץ', והרי זה סימן ברכה לחתן
ולכלה. אַ לְ מָ נָ ה ִׁנ ּ ֵׁשאת בּ ַ חֲמִׁ יש ִׁ י סמוך ללילה, ְוִׁנ ְבֶׁע ֶׁלת
בְּ ש ִׁ ש ִׁ י – אור ליום שישי, והטעם לכך, הוֹ אִׁ יל וְ נֶׁאֶׁ מְ רָ ה
בּ וֹ בְּ רָ כָ ה לָאָ דָ ם, שביום שישי נברא האדם, ונאמר בו
)בראשית א כח( 'וַיְבָ רֶ ְך אֹתָ ם אֱֹלהִ ים וַיֹאמֶ ר לָהֶ ם
אֱֹלהִ ים פְ רּו ּורְ בּו ּומִ לְ אּו אֶ ת הָ ָארֶ ץ'.
מביאה הגמרא ברייתא נוספת בענין זמן נישואי
האלמנה: וְ תַ נְ יָ א – ועוד שנינו בברייתא, ִׁמ ְּפֵׁני מָ ה ָא ְמר ּו
חכמים שאַ לְ מָ נָ ה ִׁנ ּ ֵׁשאת בּ ַ חֲמִׁ יש ִׁ י ְוִׁנ ְבֶׁע ֶׁלת בְּ ש ִׁ ש ִׁ י, לפי
שאין שבעת ימי משתה נוהגים באלמנה, ש ֶׁ אִׁ ם ַא ָּתה
אוֹ מֵׁ ר תינשא ברביעי ו ִּׁת ָּבֵׁעל בּ ַ חֲמִׁ יש ִׁ י, הרי הוא נוהג
יום שמחה אחד, בחמישי, ולְ מָ חָ ר, ביום שישי, מַ ש ְ כִּׁ ים
ְוהֹוֵׁלך, ָשְקד ּו חֲכָ מִׁ ים ַעל ַּתָּקַנת בְּ נוֹ ת ְ החתן ְל ֻא ָּמנ ּותֹו
יִׁ ש ְ רָ אֵׁ ל, ֶׁשְּי ֵׁהא ש ָ מֵׁ חַ ִׁע ָּמ ּה ש ְ לֹש ָ ה יָ מִׁ ים, חֲמִׁ יש ִׁ י בְּ ש ַ בּ ָ ת,
ְוֶׁעֶׁרב ש ַ בּ ָ ת, וְ ש ַ בּ ָ ת.
הגמרא מבררת האם מותר לחתן לבעול את כלתו
הבתולה בשבת: ִׁאי ַּב ְעָיא ְלה ּו – הסתפקו בני הישיבה,
ַמה ּו ש ֶׁ יִׁ בְ עוֹ ל אדם בִּׁ תְ חִׁ לָּה בְּ ש ַ בּ ָ ת, האם כיון שמוציא
הוא את דם הבתולים הרי הוא נחשב כחובל, שזו
מלאכה האסורה בשבת, או לא. ּו ַמ ְסָקָנא – ומסקנת
הגמרא, וְ הִׁ לְ כְ תָ א – וכן היא ההלכה, ֻמ ָּתר לִׁ בְ עוֹ ל
בִּׁ תְ חִׁ לָּה בְּ ש ַ בּ ָ ת, והטעם לכך, כיון שדם הבתולים אינו
בלוע בגוף, אלא כנוס הוא כמופקד בתוך כלי, ואין
פתיחתו נחשבת כעשיית חבורה. רַ בִּׁ י אַ מִּׁ י ש ָ רָ א – התיר
ֵׁלי ּה רַ בּ ָ נָ ן – אמרו לו ְל ִׁמ ְב ָעל בִּׁ תְ חִׁ לָּ ה בְּ ש ַ בּ ָ ת, אָ מְ רֵׁ י
החכמים, וְ הָ א לֹא כְּ תִׁ יבָ א כְּ תֻ בּ ָ ה – והרי לא כתב לה
עדיין כתובה, ואסור לאדם לשהות עם אשתו אפילו
שעה אחת בלא כתובה, אָ מַ ר ְלה ּו – השיב להם רבי
אמי, ַא ְתְּפס ּו ָה מִׁ טּ ַ לְ טְ לִׁ י בִּׁ כְ תֻ בּ ָ ה – יתן לה מטלטלין
שתתפסם בדמי כתובתה, ובאופן זה מותר לו לשהות
עמה בינתיים, עד שיכתוב לה כתובתה.
תפריט
תפריט
שלישי
י"ח תשרי התשפ"ז
