משנה
אחד מחיוביו של הבעל לאשתו הוא לתת לה את מזונותיה, ומשנתנו עוסקת באופן שאין האשה דרה איתו, ואינה אוכלת איתו, אלא נותן לה את מזונותיה בפני עצמה, מה הוא שיעור המזונות שעליו לתת: הַמַּשְׁרֶה אֶת אִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי שָׁלִישׁ, כלומר, שנותן לה את מזונותיה בבית אפוטרופוס, לֹא יִפְחוֹת לָהּ בכל שבוע מִקַּבַּיִים חִטִּים, אוֹ מֵאַרְבָּעָה קַבִּים שְׂעוֹרִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא פָּסַק שְׂעוֹרִים כפליים משיעור חיטים אֶלָּא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, כיון שֶׁהָיָה דר סָמוּךְ לֶאֱדוֹם, והשעורים שם גרועות ביותר, ולכן יש צורך בכפליים מכמות החיטים, אבל במקומות אחרים השיעור הוא פחות, וּמִשְׁתַּנֶּה בכל מקום לפי עניינו.
וְנוֹתֵן לָהּ חֲצִי קַב קִטְנִית, וַחֲצִי לוֹג שֶׁמֶן, וְקַב גְּרוֹגֶרֶת – תאנים מיובשות במידת קב [שזו מידת נפח, ולא משקל], אוֹ מָנֶה דְּבֵילָה – תאנים דרוסות בעיגול במשקל מנה, וְאִם אֵין לוֹ פירות אלו, פּוֹסֵק כְּנֶגְדָּן פֵּירוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר.
וְנוֹתֵן לָהּ מִטָּה לישן עליה, וּמַפָּץ רך לשכב עליו, וְאִם אֵין לוֹ מַפָּץ, נוֹתֵן לָהּ מַחְצֶלֶת, שהיא קשה יותר. וְנוֹתֵן לָהּ פעם אחת בשנה כִּפָּה – צעיף לְרֹאשָׁהּ, וַחֲגוֹר לְמָתְנֶיהָ. וְנותן לה מִנְעָל חדש מִמּוֹעֵד לַמּוֹעֵד, בכל אחד משלשה רגלים. וְנותן לה כֵּלִים – בגדים שֶׁל שווי חֲמִשִּׁים זוּז מִשָּׁנָה לְשָׁנָה – פעם בשנה, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לָהּ לֹא בגדים חֲדָשִׁים בִּימוֹת הַחַמָּה, כיון שהבגדים החדשים מחממים מידי ואינם מתאימים לימות החמה, וְלֹא שְׁחָקִים – בגדים ישנים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, שאינם מחממים כראוי, אֶלָּא נוֹתֵן לָהּ כֵּלִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז, חדשים בימות הגשמים, וְהִיא מִתְכַּסָּה בִּבְלָאוֹתֵיהֶן – בבגדים אלו, לאחר שבלו בימות החורף, משתמשת בהם בִּימוֹת הַחַמָּה. וְגם כשקונה לה בגדים חדשים, הַשְּׁחָקִים שֶׁלָּהּ – הבגדים הישנים נשארים שלה, ובגמרא יבואר למה היא זקוקה להם.
גמרא
שנינו במשנה, 'המשרה את אשתו על ידי שליש, לא יפחות לה' וכו'. מדייקת הגמרא, וְאִלּוּ יַיִן לֹא קָאֲמַר – לא אמרה המשנה שעליו לתת לאשתו גם יין, ודיוק זה מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אֵין פּוֹסְקִין יַיִן לְאִשָּׁה כשאין בעלה עמה, כיון שהיין מרגילה לתאוות תשמיש. וְהָנֵי מִילֵּי – ודין זה, שאין פוסקים יין לאשה, היינו דוקא באשה דְּלֹא רְגִילָה בכך, אֲבָל אם היא רְגִילָה בשתיית יין, פּוֹסְקִין, כיון שלאחר שהתרגלה בשתייתו אינו חידוש לה, ואינו מזיח את ליבה. ומביאה הגמרא מעשה בענין זה, דְּאַמְרִינָן – שהרי כך אמרו בגמרא, דְּבִיתְהוּ דְּרַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרָבָא – אשתו של רב יוסף בנו של רבא התאלמנה, אַתְיָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף – ובאה לפני רב יוסף, אָמְרָה לֵיהּ, פְּסוֹק לִי מְזוֹנֵי – תקצוב לי מזונות מנכסי היתומים, כדין אלמנה הניזונת מנכסי היתומים. פָּסַק לָהּ רב יוסף מזונות. הוסיפה ואמרה לו, פְּסוֹק לִי חַמְרָא – קצוב לי גם יין, ופָּסַק לָהּ יין, ואָמַר בביאור מעשיו, יְדַעְנָא בְּהוּ בִּבְנֵי מְחוֹזָא – יודע ומכיר אני בבני העיר מחוזא, דְּשָׁתוּ חַמְרָא – שגם הנשים שם רגילות בשתיית יין.
מעשה נוסף בענין דומה: דְּבִיתְהוּ – אשתו דְּרַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ [-בנו] דְּרַב מְנַשְׁיָא מִדְּוִיל, התאלמנה, אֲתַאי לְקַמֵּיהּ – באה לפניו דְּרַב יוֹסֵף, אָמְרָה לֵיהּ, פְּסוֹק לִי מְזוֹנֵי מנכסי היתומים, ופָּסַק לָהּ. הוסיפה ואמרה לו, פְּסוֹק לִי חַמְרָא – יין, ופָּסַק לָהּ. הוסיפה ואמרה לו, פְּסוֹק לִי שִׁירָאֵי – קצוב לי ממון לקניית בגדי משי חדשים. אָמַר לָהּ, שִׁירָאֵי לָמָּה לִיךְ – לשם מה את זקוקה לבגדים אלו. אָמְרָה לֵיהּ, לְחַבְרִיךְ וּלְחַבְרוֹתִיךְ – שאוכל להתלבש בבגדים מכובדים בפני האנשים, ולא אתבזה מכבודי הראשון.
תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, מוֹתַר מְזוֹנוֹת – אם אין האשה אוכלת הרבה, ונשאר עודף מאותם מזונות הקצובים לה במשנתנו, הרי הם ניתנים לַבַּעַל. מוֹתַר בְּלָאוֹת – בגדים בלויים שנשארו ברשותה לאחר שקנה לה בעלה בגדים חדשים, לָאִשָּׁה. תמהה הגמרא על הדין האחרון שבברייתא, 'מוֹתַר בְּלָאוֹת לָאִשָּׁה', לָמָּה לָהּ – לשם מה היא זקוקה לבגדים בלויים אלו, לאחר שבעלה קנה לה בגדים חדשים. מתרצת הגמרא, אָמַר רַב פָּפָּא, שֶׁמִּתְכַּסָּה בָּהֶן, בבגדים בלויים אלו, בִּימֵי נִדָּתָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְגַּנֶּה עַל בַּעֲלָהּ בלובשה בימי טהרתה את הבגדים שלבשה בימי נידותה. אָמַר אַבַּיֵּי, נְקִיטִינַן – כך מקובל בידינו להלכה, מוֹתַר בְּלָאוֹת אַלְמָנָה, שייכים לַיּוֹרְשִׁים, והטעם לכך, דהָתָם – שם, באופן שבעלה חי, הטעם שניתנים לה הבלאות, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְגַּנֶּה עַל בַּעֲלָהּ, וכפי שהתבאר, אבל הָכָא, שהיא אלמנה, תִּתְגַּנֶּה וְתִתְגַּנֶּה, כלומר, לא אכפת לנו בדבר.
