כפי שהתבאר, נחלקו רבי ורבי שמעון בן אלעזר האם דין זה שבנות המת מקבלות עישור נכסים כנדוניה הוא רק כשנישאו בקטנותן, או גם כשנישאו בבגרותן. אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר לִי הוּנָא, הֲלָכָה כְּרַבִּי, שגם אם הבנות נישאו לאחר שהתבגרו, לא הפסידו את עישור הנכסים. אֵיתִיבֵיהּ [-הקשה] רָבָא לְרַב נַחְמָן, שנינו במשנה לעיל, יְתוֹמָה שֶׁהִשִּׂיאֲתָהּ אִמָּהּ אוֹ אַחֶיהָ, אפילו לְדַעְתָּהּ, וְכָתְבוּ לָהּ נדוניה בְּמֵאָה אוֹ בַּחֲמִשִּׁים זוּז, יְכוֹלָה הִיא [מִשֶּׁתַּגְדִּיל] לְהוֹצִיא מִיָּדָן מַה שֶּׁרָאוּי לִיתֵּן לָהּ. ויש לדייק מכך שנקטה המשנה אופן של קטנה [שהרי האם והאחים יכולים להשיא רק יתומה קטנה, ולא נערה או גדולה, וכן הוא המשך לשון המשנה 'משתגדיל'], טַעֲמָא דִּקְטַנָּה – דוקא מחמת שנישאת בעודה קטנה יש לה זכות לקבל עישור נכסים, הָא – אבל אם בשעה שנישאת היתה גְּדוֹלָה, הרי זו וִיתְּרָה – הפסידה זכותה, ואין לה עישור נכסים, הרי שסתם התנא במשנתנו כדעת רבי שמעון בן אלעזר.
מתרצת הגמרא, לֹא קַשְׁיָא – אין זו קושיא, ואין סתירה בין הדין האמור במשנתנו לבין דעת רבי, הָא דְמַחַאי – דברי רבי, האומר שגם לגדולה יש עישור נכסים, נאמרו באופן שקודם שבגרה או קודם שנישאת מחתה ותבעה את זכותה לקבל עישור נכסים לאחר שתינשא, הָא דְּלֹא מַחַאי – ואילו משנתנו, שמשמע ממנה שלגדולה שנישאת אין עישור נכסים, עוסקת באופן שלא מחתה ולא תבעה את זכות עישור הנכסים, שבאופן זה באמת הפסידה את זכותה [ואילו רבי שמעון בן אלעזר סובר שאפילו אם מחתה ותבעה, מכל מקום הפסידה כתובתה, כיון שלאחר שגדלה או שנישאת אין לה שום זכות בנכסי אביה]. מוסיפה הגמרא, וְהָכִי נַמִּי מִסְתַּבְּרָא – וכך גם מסתבר לומר, שכל דברי רבי נאמרו באופן שמחתה ותבעה עישור נכסים קודם שגדלה, דְּאִם כֵּן – שהרי אם נאמר שלדעת רבי גם כשלא מחתה יש לה עישור נכסים לאחר שבגרה, קַשְׁיָא דְּרַבִּי דְּרַבִּי – תהיה קושיא וסתירה בין דברי רבי עצמו, דְּתַנְיָא בברייתא, רַבִּי אוֹמֵר, בַּת יתומה הַנִּזּוֹנֶת מִן הָאַחִים שירשו את נכסי האב, נוֹטֶלֶת לנדונייתה עִישּׂוּר נְכָסִים. ויש לדייק מלשונו, שרק אם היא עדיין נִזּוֹנֶת, והיינו בקטנותה, אִין – אכן מקבלת היא עישור נכסים, אבל בת שֶׁאֵינָהּ נִזּוֹנֶת, והיינו כשכבר בגרה, לֹא – אינה נוטלת עישור נכסים, והרי זה שלא כדברי רבי עצמו בברייתא שהובאה לעיל, שגם אם בגרה יש לה עישור נכסים, אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינָהּ – אלא ודאי מוכח שיש לחלק בין הברייתות ולומר, הָא דְמַחַאי – הברייתא שבה אמר רבי שגם לבוגרת יש עישור נכסים עוסקת באופן שמחתה ותבעה את עישור נכסיה קודם שבגרה, והָא דְּלֹא מַחַאי, שאם לא מיחתה, ובגרה, הפסידה עישור נכסים, שְׁמַע מִינָהּ – אכן מוכח כן מברייתא זו.
אָמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא, אָמַר לָן [-לנו] רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה מִשְּׁמָךְ, יתומה שבָּגְרָה, וַעדיין לֹא נִשֵּׂאת, אֵין צְרִיכָה לִמְחוֹת ולתבוע את עישור נכסיה. אבל אם בָּגְרָה וְנִשֵּׂאת, צְרִיכָה לִמְחוֹת.
תמהה על כך הגמרא, וּמִי אָמַר רָבָא הָכִי – וכי כך אמר רבא, שאם בגרה ולא נישאת אינה צריכה למחות, וְהָא אוֹתְבֵיהּ – והרי לעיל הקשה רָבָא לְרַב נַחְמָן ממשנתנו לגבי יְתוֹמָה שֶׁהִשִּׂיאֲתָהּ אִמָּהּ, וְשָׁנִי לֵיהּ – ותירץ לו רב נחמן, הָא דְמַחַאי, הָא דְּלֹא מַחַאי, הרי שאם בגרה ולא מחתה, הפסידה כתובתה, וכיצד יתכן שאמר רב אדא בר אהבה בשם רבא שאם בגרה ולא נישאת אינה צריכה למחות.
מתרצת הגמרא, לֹא קַשְׁיָא – אין סתירה בין דברי רבא, כיון שגם באופן זה עצמו, שבגרה, יש חילוק, הָא דְמִיתַּזְנָא מִינַּיְיהוּ – מה שאמר רב אדא בר אהבה שאינה צריכה למחות, היינו באופן שהיא ניזונת מהאחים גם אחרי שהתבגרה, דכיון שהיא ניזונת מהם הגם שאינם חייבים במזונותיה הרי היא מתביישת למחות ולתבוע את עישור נכסיה, ואין זו ראיה שמחלה על כך, וְהָא דְּלֹא מִיתַּזְנָא מִינַּיְיהוּ – ואילו האופן שבו סובר רבא שצריכה היא למחות היינו כשאינה ניזונת מהאחים, שמכך ששתקה מוכח שמחלה על עישור הנכסים.
מסיים הרי"ף ומבאר את הדינים העולים מסוגייתנו: שַׁמְעִינָן הַשְׁתָּא מִכָּל הַנֵּי שְׁמַעְתָּתָא – למדנו עתה מכל הסוגיות הללו, דְּהֵיכָא דְבָגְרָן אוֹ אִינְּסִיבָן – שבאופן שהבנות בגרו או נישאו, אִי מִיתְּזַנָן מִינַּיְיהוּ – אם הן עדיין ניזונות מהבנים, אִית לְהוּ פַּרְנָסָה – יש להם זכות לקבל נדוניה מנכסי האב, וְאַף עַל גַּב שֶׁלֹּא מָחוּ, כיון שהן מתביישות למחות. וְאִי לֹא מִיתְּזַנָן מִינַּיְיהוּ – ואם בשעה שבגרו או נישאו כבר לא היו ניזונות מהאחים, צְרִיכִין לְמַחוֹיֵי – צריכות הן למחות ולומר שאינן מוותרות על נדונייתן, וְאִי לֹא מָחוּ לֵית לְהוּ פַּרְנָסָה – ואם לא מחו, הפסידו נדונייתן. וְאִי לֹא בָּגְרָן וְלֹא אִינְּסִיבָן – ואם עדיין לא בגרו ולא נישאו, אַף עַל גַּב דְּלֹא מִיתְּזַנָן מִינַּיְיהוּ – אף אם אינן ניזונות מהאחים [וכגון שהתקדשה (ב"ח)], אִית לְהוּ פַּרְנָסָה – יש להן נדוניה, וְלֹא צְרִיכִין לְמַחוֹיֵי – ואינן צריכות למחות. אמנם מה שבעודה ניזונת מהאחים אינה צריכה למחות, זהו רק אם בגרה ולא נישאת או נישאת ולא בגרה, וְאִי בָּגְרָן וְאִינְּסִיבָן – אם גם התבגרו וגם נישאו, אַף עַל גַּב דְּמִיתְּזַנָן מִינַּיְיהוּ – אף על גב שניזונות מהאחים על אף שאינם חייבים בכך, צְרִיכִין לְמַחוֹיֵי – צריכות הן למחות ולומר שאינן מוותרות על זכות הנדוניה, וְאִי לֹא מְחָאָן לֵית לְהוּ פַּרְנָסָה – ואם לא מחו, איבדו את זכותן לקבל נדוניה מנכסי האב.
הגמרא ממשיכה לדון בענין זה של נתינת נדוניא לבת מנכסי האב שמת: אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר רַבִּי, פַּרְנָסָה – זכות הנדוניה של הבנות, אֵינָהּ כִּתְנַאי כְּתוּבָּה. מבררת הגמרא, מַאי – לגבי מה אֵינָהּ כִּתְנַאי כְּתוּבָה, ומבארת, כִּדְתַנְיָא – כפי ששנינו בברייתא, אדם הָאוֹמֵר לפני מותו אַל יִזּוֹנוּ בְּנוֹתָיו מִנְּכָסָיו, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ כיון שזהו אחד מתנאי הכתובה שמתחייב הבעל לאשתו, שבנות שיהיו לו ממנה יזונו מנכסיו לאחר מותו. אך אם אמר האב אַל יִתְפַּרְנְסוּ בְּנוֹתָיו מִנְּכָסָיו, כלומר, שלא תקבלנה נדוניה מנכסיו, שׁוֹמְעִין לוֹ, כיון שֶׁהַפַּרְנָסָה אֵינָהּ כִּתְנַאי כְּתוּבָה, אלא זהו אומדן דעת שאמדו חכמים את דעת האב שרצונו שתיטולנה בנותיו ממון מנכסיו לנדוניא, אך אם אמר בפירוש שאינו רוצה בכך, אינן נוטלות. פוסק הרי"ף: וְכֵן הִלְכְתָא – וכך היא ההלכה, שיכול האב לצוות שלא תיטולנה בנותיו נדוניה מנכסיו.
וְאִיכָּא נוּסְחֵי דְּאִית בְּהוּ אִיפְּכָא – ויש נוסחאות הגורסות להפך, שאם התנה האב בשעה שנשא את אשתו שלאחר מותו לא יזונו בנותיו מנכסיו, שומעים לו, כיון שזהו תנאי בענין שבממון, שהתנאי קיים. אבל אם התנה בשעה שנשא את אשתו שלא יטלו בנותיו נדוניה מנכסיו לאחר מותו, אין שומעים לו, כיון שמוטלת עליו מצוה מדברי חכמים לתת ממון לבנותיו כשהן נישאות, ויתכן שחזר בו קודם מיתתו. וּלְהַנְהוּ נוּסְחֵי דְּאִית בְּהוּ אִיפְּכָא – ולאותן נוסחאות הגורסות כך, לֵית הִילְכְתָא כְּרַבִּי – אין הלכה כרבי, האומר שאם נישאו הבנות או בגרו איבדו פרנסתם, אלא הלכה כרבי שמעון בן אלעזר, שלא איבדו פרנסתם [אמנם יעויין בר"ן, שתמה על מסקנת הרי"ף, מדוע לפי גירסא זו אין הלכה כרבי].
