מסכת נדרים, פסקי הלכות, פרק רביעי

(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו השבוע ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

א. אין בין מודר הנאה מחבירו למודר ממנו הניית מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש במקום שמשאילין אותם שם בחנם.  (נדרים פ"ו ה"ג)

ב. האומר לחבירו הנאה המביאה לידי מאכלך אסורה עלי, או הנאה המביאה לידי מאכלי אסורה עליך, הרי זה הנאסר לא ישאל מן האסור לו נפה וכברה ורחיים ותנור וכל דבר שעושין בהן אוכל נפש, אבל משאילו נזמים וטבעות וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש, ואסור לשאול ממנו שק להביא בו פירות וחמור להביא עליו פירות.

מקום שדרכן שאין משאילין כלים אלא בשכר, אסור לשאול ממנו אף כלים שאין עושין בהן אוכל נפש, הרי שהיו במקום שאין נוטלין שכר ושאל ממנו כלים שאין עושין בהן אוכל נפש כדי להראות בהן בפני אחרים עד שיהנה מהם, או שבקש לעבור בארצו כדי שילך במקום שיהנה בו הרי זה אסור מספק, לפיכך אם עבר אינו לוקה.  (נדרים פ"ו הלכות א-ב)

ג. ראובן שנאסרה עליו הניית שמעון בין בנדר בין בשבועה מותר לו שיתן שמעון על ידו מחצית השקל שראובן חייב בה, וכן פורע חוב שעליו שהרי לא הגיע ליד ראובן כלום אלא מנע ממנו התביעה, ומניעת התביעה אינה בכלל אסור הנייה, לפיכך מותר לו לזון את אשתו ואת בניו ועבדיו אפילו הכנענים, אף על פי שהוא חייב במזונותם, אבל לא יזון את בהמתו בין טמאה בין טהורה שכל שמוסיף בבשרה היא הנייה שהגיע ליד ראובן.

היה שמעון כהן הרי הוא מותר להקריב קרבנות ראובן, שהכהנים שלוחי שמים הם ואינם שלוחי בעל הקרבן, ומשיא שמעון בתו הבוגרת לראובן מדעתה, אבל אם היתה נערה שהרי עדיין היא ברשותו אסור, שזה כמוסר לו שפחה לשמשו.

ותורם שמעון תרומת ראובן ומפריש לו מעשרותיו מדעתו, כיצד מדעתו כגון שאמר ראובן כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום, אבל לא יאמר לשמעון לתרום לו שהרי עושה אותו שליח וזה הנייה לו.

ומלמדו תורה שבעל פה שהרי אסור ליטול עליה שכר, אבל לא תורה שבכתב שנוטלין עליה שכר, ואם אין דרכן שם ליטול שכר על תורה שבכתב הרי זה מותר, ובין כך ובין כך מותר ללמד את בנו.  (נדרים פ"ו הלכות ד-ז)

ד. שנים שנאסרה הנאת כל אחד מהן על חבירו בין בנדר בין בשבועה הרי אלו מותרין להחזיר אבידה זה לזה מפני שהוא מצוה, ובמקום שדרכן שנוטל שכר המחזיר את האבידה יפול השכר להקדש, שאם יטול שכר נמצא נהנה ואם לא יטול נמצא מהנה.  (נדרים פ"ז ה"א)

ה. האומר לחבירו ככרי זו אסורה עליך אף על פי שנתנה לו במתנה הרי זו אסורה עליו, מת ונפלה לו בירושה או שנתנה לו אחר במתנה הרי זו מותרת שלא אמר לו אלא ככרי והרי אינה עתה שלו.  (נדרים פ"ה ה"ד)

ו. היה מנהג המדינה ליקח מלמד התינוקות שכר נותן לו שכרו , וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה , מקום שנהגו ללמד תורה שבכתב בשכר מותר ללמד בשכר, אבל תורה שבעל פה אסור ללמדה בשכר שנאמר ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' וגו' מה אני בחנם למדתי אף אתם למדתם בחנם ממני וכן כשתלמדו לדורות למדו בחנם כמו שלמדתם ממני, לא מצא מי שילמדו בחנם ילמדו בשכר שנאמר אמת קנה, יכול ילמד לאחרים בשכר תלמוד לומר ואל תמכור, הא למדת שאסור לו ללמד בשכר אף על פי שלמדו רבו בשכר.  (תלמוד תורה פ"א ה"ז)

ז. …המדיר את בנו מפני שאינו עוסק בתורה ונאסר בהניית אביו, הרי האב מותר למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר ולצלות לו דג קטן, שאין כוונתו אלא להנאה גדולה ודברים אלו לגבי הבן אינן חשובין.  (נדרים, פ"ו הי"ז)

ח. ראובן שנאסרה עליו הניית שמעון בין בנדר בין בשבועה מותר לו שיתן שמעון על ידו מחצית השקל שראובן חייב בה, וכן פורע חוב שעליו שהרי לא הגיע ליד ראובן כלום אלא מנע ממנו התביעה, ומניעת התביעה אינה בכלל אסור הנייה, לפיכך מותר לו לזון את אשתו ואת בניו ועבדיו אפילו הכנענים, אף על פי שהוא חייב במזונותם, אבל לא יזון את בהמתו בין טמאה בין טהורה שכל שמוסיף בבשרה היא הנייה שהגיע ליד ראובן.  (נדרים, פ"ו ה"ד)

ט. חלה ראובן נכנס שמעון לבקרו, ובמקום שנוטל שכר מי שישב עם החולה לצוות לו לא ישב שמעון אלא מבקרו ועומד, ומותר לו לרפאתו בידו שזו מצוה היא.

חלתה בהמת ראובן לא ירפא אותה שמעון, אבל אומר לו עשה לה כך וכך, ורוחץ עמו באמבטי גדולה אבל לא בקטנה מפני שמהנהו בשעה שמגביה עליו המים, וישן עמו במטה בימות החמה, אבל לא בימות הגשמים מפני שמחממו, ומסב עמו על המטה, ואוכלין על שולחן אחד, אבל לא מקערה אחת ולא מאבוס שלפני הפועלים, שמא יניח שמעון חתיכה אחת טובה ולא יאכל אותה כדי שיאכל אותה ראובן או יקרב אותה לפניו ונמצא מהנהו, וכן בפירות שבאבוס, אבל אם אכל שמעון מקערה שהוא יודע שכשיחזירנה לבעה"ב יחזור בעה"ב ויניחנה לפני ראובן ה"ז מותר, ואין חוששין שמא הניח נתח טוב בשבילו. (נדרים, פ"ו הלכות ח-ט)

י. בקור חולים מצוה על הכל, אפילו גדול מבקר את הקטן, ומבקרין הרבה פעמים ביום, וכל המוסיף משובח ובלבד שלא יטריח, וכל המבקר את החולה כאילו נטל חלק מחליו והקל מעליו, וכל שאינו מבקר כאילו שופך דמים.

אין מבקרין את החולה אלא מיום שלישי והלאה, ואם קפץ עליו החולי והכביד מבקרין אותו מיד, ואין מבקרין את החולה לא בשלש שעות ראשונות ביום, ולא בשלש אחרונות, מפני שהן מתעסקין בצרכי החולה, ואין מבקרין לא חולי מעיים ולא חולי העין, ולא מחושי הראש, מפני שהבקור קשה להן. (אבל, פי"ד הלכות ד-ה)

יא. …והנכנס לבקר את החולה אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא…  (שבת פכ"ד ה"ה)

יב. הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי כסא, ולא על גבי ספסל, ולא על גבי מקום גבוה, ולא למעלה ממראשותיו, אלא מתעטף ויושב למטה ממראשותיו ומבקש עליו רחמים ויוצא.  (אבל, פי"ד ה"ו)

יג. המים הזוחלין מן המעיין הרי הם כמעיין לכל דבר, והמנטפין מן המעיין אף על פי שהן טורדין הרי הם כמקוה ואין מטהרין אלא בארבעים סאה עומדין, ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת, היו הזוחלין מן המעיין מתערבין עם הנוטפין [ממנו אם רבו הזוחלין על הנוטפין] הרי הכל כמעיין לכל דבר, ואם רבו הנוטפים על הזוחלין וכן אם רבו מי גשמים על מי הנהר אינן מטהרין בזוחלין אלא באשבורן, לפיכך צריך להקיף מפץ וכיוצא בו באותו הנהר המעורב עד שיקוו המים ויטבול בהן. (מקוואות, פ"ט הי"ג)

יד. חלתה בהמת ראובן לא ירפא אותה שמעון, אבל אומר לו עשה לה כך וכך, ורוחץ עמו באמבטי גדולה אבל לא בקטנה מפני שמהנהו בשעה שמגביה עליו המים, וישן עמו במטה בימות החמה, אבל לא בימות הגשמים מפני שמחממו, ומסב עמו על המטה, ואוכלין על שולחן אחד, אבל לא מקערה אחת ולא מאבוס שלפני הפועלים, שמא יניח שמעון חתיכה אחת טובה ולא יאכל אותה כדי שיאכל אותה ראובן או יקרב אותה לפניו ונמצא מהנהו, וכן בפירות שבאבוס, אבל אם אכל שמעון מקערה שהוא יודע שכשיחזירנה לבעה"ב יחזור בעה"ב ויניחנה לפני ראובן ה"ז מותר, ואין חוששין שמא הניח נתח טוב בשבילו. (נדרים, פ"ו ה"ט)

טו. נזדמנה לו מלאכה עמו כגון שהיו קוצרים כאחד, עושה ברחוק ממנו גזירה שמא יסייענו, המדיר את בנו מפני שאינו עוסק בתורה ונאסר בהניית אביו, הרי האב מותר למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר ולצלות לו דג קטן, שאין כוונתו אלא להנאה גדולה ודברים אלו לגבי הבן אינן חשובין.  (נדרים, פ"ו הי"ז)

טז. ואסור לראובן לאכול מפירות שדה שמעון ואפילו בשביעית שהכל הפקר, שהרי לפני שביעית נדר, אבל אם נדר בשביעית אוכל מן הפירות הנוטות חוץ לשדה, אבל לא יכנס לשדה אף על פי שהקרקע הפקר, גזירה שמא ישהה שם אחר שיאכל, ולא הפקירה אותה תורה אלא כל זמן שהפירות בתוכה.

במה דברים אמורים כשאמר לו הניית הנכסים האלו אסורין עליך, אבל אם אמר לו הניית נכסי אסורין עליך, או שנשבע ראובן או שנדר מנכסי שמעון, כיון שהגיעה שביעית אוכל מפירות שדהו שהרי יצאו מרשות שמעון, אבל לא יכנס לשדהו מן הטעם שבארנו.

נאסרה על ראובן הניית מאכל שמעון בלבד, אם לפני שביעית נאסרה בין בנדר בין בשבועה הרי זה יורד לתוך שדהו אבל אינו אוכל מפירותיו, ואם בשביעית נאסרה יורד ואוכל מפירותיו, שאין פירות אלו של שמעון אלא של הפקר הן. (נדרים, פ"ו הלכות יג-טו)

יז. ואסור לראובן להשאיל לשמעון גזירה שמא ישאל ממנו והרי הוא אסור בהנאתו, וכן אסור להלוותו גזירה שמא ילוה ממנו, ולא ימכור לו גזירה שמא יקח ממנו. (נדרים, פ"ו הט"ז)

יח. האומר לחבירו השאילני פרתך אמר לו אינה פנויה נשבע או נדר ואמר קונם שדי איני חורש בה לעולם, אם היה דרכו לחרוש בידו הוא אסור וכל אדם מותרין לחרוש לו בה, ואם אין דרכו לחרוש בידו הוא וכל אדם אסורין וכן כל כיוצא בדברים אלו. (נדרים, פ"ח הי"ב)

יט. מי שהיתה הנייתו אסורה על חבירו ואין לחבירו מה יאכל, הולך אצל החנוני ואומר איש פלוני אסור בהנייתי ואיני יודע מה אעשה, אם הלך החנוני ונתן לו ובא ונטל מזה הרי זה מותר.

היה ביתו לבנות גדרו לגדור שדהו לקצור והלך אצל פועלים ואמר איש פלוני אסור בהנייתי ואיני יודע מה אעשה, והלכו הן ועשו עמו ובאו לזה ונתן להן שכרן הרי זה מותר, שנמצא זה שפרע לו חובו, וכבר בארנו שזה מותר לפרוע לו חובו.

היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל, נותן לאחר משום מתנה והלה מותר בה, ואם אין עמהם אחר מניח על הסלע ואומר הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ והלה נוטל ואוכל. (נדרים, פ"ז הלכות יב-יד)

כ. מי שנאסרה הנייתו על בעל בתו והוא רוצה לתת לבתו מעות כדי שתהיה נהנית בהן ומוציאה אותן בחפציה, הרי זה נותן לה ואומר לה הרי המעות האלו נתונין לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא יהיו למה שאת נותנת לפיך או למה שתלבשי וכיוצא בזה, ואפילו אמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן אלא מה שתרצי עשי בהן לא קנה הבעל ומה שתרצה תעשה בהן, אבל אם נתן לה מתנה ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן ולא פירש שתהיה המתנה הזאת לכך ולכך או למה שתרצה תעשה בהן הרי קנה אותה הבעל לאכול פירותיה, ודבר זה אסור שהרי הוא אסור בהניית חותנו. (נדרים, פ"ז הי"ז)