(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו השבוע ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
ז. החרש כיצד נושא ונותן, חרש שאינו שומע ולא מדבר או מדבר ואינו שומע כלום, מוכר ולוקח המטלטלין ברמיזה אבל לא בקרקע, ואף במטלטלין לא יתקיימו מעשיו עד שבודקין אותו בדיקות רבות ומתישבין בדבר. (מכירה פכ"ט ה"ב)
ח. חרש שנשא פקחת וכן חרשת שנשאת לפקח אין קידושיהן גמורין מן התורה אלא מדברי סופרים, לפיכך אם בא פקח וקידש אשת חרש הפקחת הרי זו מקודשת לשני קידושין גמורין ונותן גט והיא מותרת לבעלה החרש, אבל השוטה שקידש פקחת או פקח שקידש שוטה אין כאן קידושין כלל לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים. (אישות פ"ד ה"ט)
ט. מי שנשא כשהוא פקח ונתחרש ואין צריך לומר נשתטה אינו מוציא לעולם עד שיבריא, ואין סומכין על רמיזת החרש ולא על כתבו אף על פי שדעתו נכונה ומיושבת עליו, אבל אם נשא כשהוא חרש מגרש ברמיזה שאין קידושיו קידושין מן התורה כמו שביארנו וכשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה. (גירושין פ"ב הי"ז)
י. מי שנתחרשה אשתו הרי זה מגרשה בגט ותהיה גרושה, אבל אם נשתטית אינו מוציאה עד שתבריא, ודבר זה תקנת חכמים הוא כדי שלא תהא הפקר לפרוצין שהרי אינה יכולה לשמור את עצמה, לפיכך מניחה ונושא אחרת ומאכילה ומשקה משלה ואין מחייבין אותו בשאר כסות ועונה שאין כח בבן דעת לדור עם השוטים בבית אחד, ואינו חייב לרפאותה ולא לפדותה, ואם גירשה הרי זו מגורשת ומוציאה מביתו ואינו חייב לחזור ולהטפל בה. (גירושין פ"י הכ"ג)
יא. בריא שהתנה שיהיה זה גט אם מת או חולה שהתנה שיהיה זה גט אם מת מחולי זה לא אמר כלום, שמשמע אם מתי לאחר מיתה ומשמעו מעתה, לפיכך אם אמר אם מתי הרי זה כאומר לא1ר מותי ואין גט לאחר מיתה.
אמר לה הרי זה גיטיך מעכשיו אם מתי או מהיום אם מתי הרי זה גט וכשימות תהיה מגורשת.
אמר לה הרי זה גיטיך מעכשיו או מהיום לאחר מיתתי ומת הרי זו ספק מגורשת שמא אחר שאמר מעכשיו חזר בו וסמכה דעתו על לאחר מיתה שאין גט לאחר מיתה. (גירושין פ"ט הלכות יב-יד)
יב. אמר לה אם לא יעמוד מחלי זה ונפל עליו בית או נשכו נחש או טרפו ארי הרי זו ספק מגורשת. הרי זה גיטיך מעכשיו אם מתי מחלי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חלי הראשון מת הרי זה גט ואם לאו אינו גט, ואם ניתק מחלי לחלי ולא עמד בשוק הרי זה גט ואינו צריך אומד. (גירושין פ"ט הי"ח)
יג. המוכר קרקע לחבירו והתנה עמו שכל אונס שיולד בקרקע זה יהיה חייב לשלם, אפילו בא עכו"ם וגזלה מחמת המוכר חייב לשלם, אבל אם נפסק הנהר שהיה משקה אותה, או שחזר הנהר לעבור בתוכה ונעשית בריכה, או שבאה זועה והשחיתה אותה, הרי זה פטור, שאלו וכיוצא בהן אונס שאינו מצוי הוא ולא עלה על לב המוכר דבר זה הפלא בעת שהתנה, וכל אונס שאינו מצוי אינו בכלל התנאי הזה. (מכירה פי"ט ה"ה)
יד. כל המגרש על תנאי בין שאמר מעכשיו בין שאמר אם יהיה ואם לא יהיה הרי זה לא יתיחד עם אשתו כל זמן שלא נתקיים התנאי אלא בפני עד, ואפילו עבד ואפילו שפחה חוץ משפחתה או בנה הקטן מפני שאינה בושה מלשמש בפניהם, והדבר ידוע שאם נתיחד עמה בפני שני עדים כאחד אפילו לאחר שנתקיים התנאי הרי זו ספק מגורשת, שמא נבעלה ובטל הגט כמו שיתבאר בהלכות אלו. (גירושין פ"ח ה"ב)
טו. ובכל אלו התנאין כל הימים שמנתינת הגט עד שימות ויתקיים התנאי הרי היא מגורשת לכל דבר, ובלבד שלא יתיחד עמה כמו שבארנו. (גירושין פ"ט הי"ט)
טז. אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז ולא קבע זמן ומת קודם שתתן אינה יכולה ליתן ליורשיו שלא התנה עליה אלא שתתן לו, ולא בטל הגט שהרי לא קבע זמן, לפיכך אף על פי שאבד הגט או נקרע קודם שימות הרי זו לא תנשא לזר עד שתחלוץ. (גירושין פ"ח הכ"ב)
יז. הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז מכאן ועד שלשים יום, נתנה בתוך שלשים יום מדעתו הרי זו מגורשת, לאחר שלשים יום אינה מגורשת, נתנה לו בעל כרחו והוא אינו רוצה לקבל הרי זה גט פסול עד שתתן מדעתו, חזר ואמר לה בתוך השלשים יום הרי הן מחולין לך אינה מגורשת, שהרי לא נעשה התנאי, מת בתוך שלשים יום הואיל ושלמו השלשים יום ולא נתנה אינה מגורשת. (גירושין פ"ח הכ"א)
יח. השוכר את הפועל להשקות את השדה מזה הנהר ופסק הנהר בחצי היום אם אין דרכו להפסיק אין להן אלא שכר מה שעשו, וכן אם דרכו שיפסיקו אותו בני העיר והפסיקוהו בחצי היום אין להן אלא שכר מה שעשו שהרי ידעו הפועלים דרכו של נהר, ואם דרכו להפסיק מאליו נותן להם שכר כל היום מפני שהיה לו להודיעם, שכרן להשקות השדה ובא המטר והשקה אין להן אלא מה שעשו, בא הנהר והשקה נותן להן כל שכרן מן השמים נסתייעו, בד"א בפועל אבל מי שפסק עם אריסו שאם ישקה שדה זו ארבע פעמים ביום יטול חצי הפירות וכל האריסין שהן משקין שתי פעמים אינן נוטלין אלא רביע הפירות ובא המטר ולא הוצרך לדלות ולהשקות נוטל חצי הפירות כמו שפסק עמו שהאריס כשותף ואינו כפועל. (שכירות פ"ט ה"ו)
