שנינו במשנה שאחד משלשת הגיטין הפסולין הוא 'כָּתַב בִּכְתַב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים'. אָמַר רַב, כְּתַב יָדוֹ שָׁנִינוּ, כלומר, האופן שבו אף על פי שהגט פסול הולד כשר, הוא כשנכתב הגט בכתב ידו של הבעל. מבררת הגמרא, אַהֵיָיא – לגבי איזה משלשת הגיטין אמר רב את דבריו, אִילֵימָא אַרֵישָׁא – אם תאמר שדבריו נאמרו על האופן הראשון, של 'כתב בכתב ידו ואין עליו עדים', פְּשִׁיטָא – והרי פשוט הדבר, 'כְּתַב יָדוֹ' קָתָּנֵי – שהרי אמרה המשנה בפירוש שכתב את הגט בכתב ידו, ומה הוסיף רב בדבריו. אֶלָּא אַמְּצִיעָתָא – על האופן האמצעי, 'יש עליו עדים ואין בו זמן', הֲרֵי יֵשׁ עָלָיו עֵדִים, ואם כן אין צורך שיהא הגט כתוב בכתב ידו של הבעל. אֶלָּא דברי רב נאמרו אַסֵּיפָא, והיינו כאשר יֵשׁ בּוֹ זְמַן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד, וְקָתָּנֵי במשנה ששְׁלֹשָׁה גִּטִּין הן, פְּסוּלִין, וְאִם נִשֵּׂאת הַוָּלָד כָּשֵׁר, ועל האופן השלישי אָמַר רַב, שזהו דַּוְקָא כשהגט כתוב בכְּתַב יָדוֹ של הבעל, שבאופן זה כתב ידו נחשב כמאה עדים [וכפי שהתבאר ברישא, שאפילו ללא עד אחד, גט שבכתב ידו כשר], וְעֵד אחד חתום עליו, אֲבָל אם היה הגט עצמו כתוב בכְּתַב סוֹפֵר, וְעֵד אחד חתום עליו, אֵין הַוָּלָד כָּשֵׁר, כיון שאין כאן שני עדים, ואף לא כתב ידו [ואף שכבר ברישא התבאר שגט הכתוב בכתב ידו כשר, ואפילו ללא עד אחד, הוצרכה המשנה להשמיענו דין זה של כתב ידו ועד אחד, כדי לחדש שאפילו באופן זה לכתחילה הגט פסול]. וְכִי קָתָּנֵי – ומה ששנינו במשנה להלן שגט שכתוב בכְּתַב סוֹפֵר, וְעֵד אחד חתום עליו, הוא כָּשֵׁר, חֲתַם סוֹפֵר וְעֵד הוּא – כוונת המשנה לאופן שבו הסופר עצמו שכתב את נוסח הגט, חתם עליו כעד, ובנוסף אליו חתם עד נוסף, ונמצא שיש שני עדם על הגט, אֲבָל כְּתַב סוֹפֵר ללא חתימה, ועד אחד חתום על הגט, לָא מֵהֲנֵי וְלָא מִידִי – אינו מועיל כלום, ואפילו בדיעבד אם נישאת, הולד פסול. וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בביאור האופן השלישי של משנתנו, 'כְּתַב יָדוֹ' שָׁנִינוּ, וְכֵן הִלְכְתָא – וכך היא ההלכה.
שְׁלֹשָׁה גִּטִּין אֵלּוּ השנויים במשנתנו, הַפְּסוּלִין, אִם נִשֵּׂאת בְּאֶחָד מֵהֶן – לאחר שקיבלה אחד מגיטין אלו, זִימְנִין – היו פעמים שאָמַר רַב, תֵּצֵא מבעלה השני. וְזִימְנִין – והיו פעמים שאָמַר רַב, לֹא תֵּצֵא. ומבארת הגמרא במה הדבר תלוי, אם יֵשׁ לָהּ בָּנִים מבעלה השני, לֹא תֵּצֵא, כיון שאם נכוף אותם להתגרש יסברו האנשים שהיא אשת איש גמורה, ויצא לעז על הבנים שהם ממזרים, ולפי האמת אין היא נחשבת כאשת איש, כיון שבדיעבד הגט כשר. אבל אם אֵין לָהּ בָּנִים מבעלה השני, תֵּצֵא – עליו לגרשה, כיון שלכתחילה הגט פסול. רָבָא אָמַר, לְעוֹלָם לֹא תֵּצֵא, ואפילו אם אין לה בנים. וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, לְעוֹלָם לֹא תֵּצֵא, ואפילו אם אין לה בנים, כיון שלא פסלו חכמים גט זה אלא לכתחילה, שלא תינשא, אבל אם נישאת לא אמרו שתצא. וְכֵן הִלְכְתָא – וכך היא ההלכה.
הִלְכָּךְ – כיון שכך אנו מפרשים את האמור במשנה לגבי שלשה גיטין אלו, שאם נישאת לא תצא, לְגַבֵּי גֵּט יָשָׁן, שהתבאר לעיל שהוא קל יותר משלשה גיטין אלו, ומחמת כן אינו מנוי במשנתנו, יהא הדין שתִּנָּשֵׂא אפילו לְכַתְּחִלָּה, לאחר שהתגרשה בו.
