משנה
על פי כללי היוחסין שהובאו במשנה הקודמת, מבררת משנתנו האם יש לממזר אפשרות לטהר את בניו מפגם זה של ממזרות: רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אף שבדרך כלל בנו של ממזר או ממזרת אף הוא ממזר, וכפי שהתבאר במשנה הקודמת שהולכים אחר הפגום שביניהם, יְכוֹלִין הֵם מַמְזֵרִים לִיטָּהֵר – לטהר את בניהם, שלא יהיו ממזרים. כֵּיצַד, מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא שִׁפְחָה כנענית, הרי הַוָּלָד עָבֶד, וכפי שהתבאר במשנה הקודמת, שהבא על אשה שאין קידושין תופסים בה כלל, כמו שפחה כנענית, הולד מתייחס אחריה. שִׁחְרְרוֹ – שחרר אדונה של השפחה את הולד, נִמְצָא הַבֵּן בֶּן חוֹרִין, והרי הוא ישראל גמור, המותר לישא ישראלית. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר חולק ואוֹמֵר, לא די שלא טיהר את בנו מפגם ממזרות, אלא הוסיף לו פגם של עבדות, והֲרֵי זֶה עֶבֶד וּמַמְזֵר, ולמד כן ממה שנאמר לגבי ממזר 'גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה", ומתיבת 'לו' לומד רבי אליעזר שלעולם הולכים אחר פסולו, אפילו כשהולד עבד, עדיין מתייחס הוא גם לאביו, ונעשה ממזר כמותו.
גמרא
פוסקת הגמרא את ההלכה במחלוקת שבמשנתנו: אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, הֲלָכָה כְּרַבִּי טַרְפוֹן, שאם נושא הממזר שפחה, הולד עבד ואינו ממזר, ואם שחררו אדונו, הרי הוא ישראל כשר.
וְאִיבַּעְיָא לָן – והסתפקה הגמרא בנידון זה, רַבִּי טַרְפוֹן, שאמר שיכולים ממזרים לטהר את זרעם, לְכַתְּחִלָּה קָאֲמַר – האם אמר שלכתחילה מותר להם לעשות כן, ולישא שפחה כנענית, הגם שהיא אסורה לישראל, אוֹ דִּיעֲבַד קָאֲמַר – או שכוונתו רק שאם עשה כן הממזר, נטהר זרעו, אך לכתחילה אסור לו לעשות כן, כיון שדינו כישראל לכל המצוות, וכשם שישראל אסור בשפחה כנענית, כך ממזר אסור בה. וְאַסִּיקְנָא – והסיקה הגמרא בנידון זה, דִּלְכַתְּחִלָּה קָאֲמַר – שדברי רבי טרפון נאמרו אפילו לכתחילה, שהממזר מותר בשפחה [ובטעם הדבר שהותר ממזר בשפחה, הגם שהוא חייב בכל המצוות שבתורה, יש אומרים שהטעם לכך הוא כיון שאיסור שפחה לא נאמר בפירוש בתורה, אלא נלמד מהפסוק (דברים כג יח) 'וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל', והיינו שלוקח שפחה כנענית שאין קידושיו תופסים בה, והרי זו דרך זנות, ואין בכלל איסור זה ממזר, כיון שמתחילת יצירתו הוא בעבירה, בביאת ערוה שאין קידושין תופסים בה (ר"ן בשם רבינו תם). ויש אומרים שעיקר איסור ישראל בשפחה הוא מדרבנן, וכאן התירו לו איסור זה, כדי שיטהר את בניו מפגם ממזרות]. וְדַוְקָא מַמְזֵר לְשִׁפְחָה מותר, כיון שעל ידי זה יוכלו בניו להטהר, אֲבָל מַמְזֶרֶת לְעֶבֶד כנעני, לֹא – אסורה היא, דְּעֶבֶד אֵין לוֹ חַיִיס – אין יחוס לעבד כנעני, ונמצא שאם תינשא הממזרת לעבד לא יתייחסו הבנים אליו, להיות עבדים, אלא יתייחסו אחריה, להיות ממזרים. וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, כֶּסֶף מְטַהֵר מַמְזֵרִים, שיכול הממזר לקנות בכסף שפחה כנענית, ולטהר את זרעו, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג ג), 'וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף'.
סָלֵיק פִּרְקָא
