פרק יח א וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי־כֵ֔ן וַיַּ֥ךְ דָּוִ֛יד אֶת־פְּלִשְׁתִּ֖ים וַיַּכְנִיעֵ֑ם וַיִּקַּ֛ח אֶת־גַּ֥ת וּבְנֹתֶ֖יהָ מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃ ב וַיַּ֖ךְ אֶת־מוֹאָ֑ב וַיִּֽהְי֤וּ מוֹאָב֙ עֲבָדִ֣ים לְדָוִ֔יד נֹֽשְׂאֵ֖י מִנְחָֽה׃ ג וַיַּ֥ךְ דָּוִ֛יד אֶת־הֲדַדְעֶ֥זֶר מֶֽלֶךְ־צוֹבָ֖ה חֲמָ֑תָה בְּלֶכְתּ֕וֹ לְהַצִּ֥יב יָד֖וֹ בִּֽנְהַר־פְּרָֽת׃ ד וַיִּלְכֹּד֩ דָּוִ֨יד מִמֶּ֜נּוּ אֶ֣לֶף רֶ֗כֶב וְשִׁבְעַ֤ת אֲלָפִים֙ פָּֽרָשִׁ֔ים וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֖לֶף אִ֣ישׁ רַגְלִ֑י וַיְעַקֵּ֤ר דָּוִיד֙ אֶת־כָּל־הָרֶ֔כֶב וַיּוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ מֵ֥אָה רָֽכֶב׃ ה וַיָּבֹא֙ אֲרַ֣ם דַּרְמֶ֔שֶׂק לַעְז֕וֹר לַֽהֲדַדְעֶ֖זֶר מֶ֣לֶךְ צוֹבָ֑ה וַיַּ֤ךְ דָּוִיד֙ בַּֽאֲרָ֔ם עֶשְׂרִֽים־וּשְׁנַ֥יִם אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃ ו וַיָּ֤שֶׂם דָּוִיד֙ בַּֽאֲרַ֣ם דַּרְמֶ֔שֶׂק וַיְהִ֤י אֲרָם֙ לְדָוִ֔יד עֲבָדִ֖ים נֹֽשְׂאֵ֣י מִנְחָ֑ה וַיּ֤וֹשַׁע יְהוָה֙ לְדָוִ֔יד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ׃ ז וַיִּקַּ֣ח דָּוִ֗יד אֵ֚ת שִׁלְטֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֣ר הָי֔וּ עַ֖ל עַבְדֵ֣י הֲדַדְעָ֑זֶר וַיְבִיאֵ֖ם יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ ח וּמִטִּבְחַ֤ת וּמִכּוּן֙ עָרֵ֣י הֲדַדְעֶ֔זֶר לָקַ֥ח דָּוִ֛יד נְחֹ֖שֶׁת רַבָּ֣ה מְאֹ֑ד בָּ֣הּ ׀ עָשָׂ֣ה שְׁלֹמֹ֗ה אֶת־יָ֤ם הַנְּחֹ֨שֶׁת֙ וְאֶת־הָֽעַמּוּדִ֔ים וְאֵ֖ת כְּלֵ֥י הַנְּחֹֽשֶׁת׃
֍ ֍ ֍
פרק יח (א) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן – אחרי שאמר ה' לדוד שלא יבנה את בית המקדש, מחמת שעדיין לא נכרתו כל אויביו מלפניו, הבין דוד שרצון ה' הוא שלא ינוח עדיין ממלחמותיו, ולכן יצא לבקש את אויביו ולהלחם בהם, וַיַּךְ דָּוִיד אֶת פְּלִשְׁתִּים, וַיַּכְנִיעֵם,וַיִּקַּח אֶת גַּת וּבְנֹתֶיהָ מִיַּד פְּלִשְׁתִּים.
(ב) וַיַּךְ אֶת מוֹאָב, וַיִּהְיוּ מוֹאָב עֲבָדִים לְדָוִיד, נֹשְׂאֵי מִנְחָה – פורעי מיסים.
(ג) וַיַּךְ דָּוִיד אֶת הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה חֲמָתָה, בְּלֶכְתּוֹ לְהַצִּיב יָדוֹ – כשהלך הדדעזר להרחיב את גבול ארצו בִּנְהַר פְּרָת.
(ד) וַיִּלְכֹּד דָּוִיד מִמֶּנּוּ אֶלֶף רֶכֶב, וְשִׁבְעַת אֲלָפִים פָּרָשִׁים, וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי, וַיְעַקֵּר דָּוִידאֶת כָּל הָרֶכֶב, כלומר, שחתך את רגליהם, משום שנאמר בתורה 'לא ירבה לו סוסים',וַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב, לצורך מרכבתו.
(ה) וַיָּבֹא אֲרַם דַּרְמֶשֶׂק לַעְזוֹר לַהֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה, וַיַּךְ דָּוִיד בַּאֲרָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף אִישׁ.
(ו) וַיָּשֶׂם דָּוִיד בַּאֲרַם דַּרְמֶשֶׂק פקידים ממונים, וַיְהִי אֲרָם לְדָוִיד עֲבָדִים נֹשְׂאֵי מִנְחָה, וַיּוֹשַׁעיְהֹוָה לְדָוִיד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ.
(ז) וַיִּקַּח דָּוִיד אֵת שִׁלְטֵי [-מגיני] הַזָּהָב אֲשֶׁר הָיוּ עַל עַבְדֵי הֲדַדְעָזֶר, וַיְבִיאֵם יְרוּשָׁלִָם.
(ח) וּמִטִּבְחַת וּמִכּוּן עָרֵי הֲדַדְעֶזֶר לָקַח דָּוִיד נְחֹשֶׁת רַבָּה מְאֹד, בָּהּ עָשָׂה שְׁלֹמֹה לאחר זמן אֶתיָם הַנְּחֹשֶׁת וְאֶת הָעַמּוּדִים וְאֵת כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת אשר בבית המקדש.
