פרק טז א וַיָּבִ֨יאוּ֙ אֶת־אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיַּצִּ֣יגוּ אֹת֔וֹ בְּת֣וֹךְ הָאֹ֔הֶל אֲשֶׁ֥ר נָֽטָה־ל֖וֹ דָּוִ֑יד וַיַּקְרִ֛יבוּ עֹל֥וֹת וּשְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֥י הָֽאֱלֹהִֽים׃ ב וַיְכַ֣ל דָּוִ֔יד מֵהַֽעֲל֥וֹת הָֽעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִ֑ים וַיְבָ֥רֶךְ אֶת־הָעָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃ ג וַיְחַלֵּק֙ לְכָל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאִ֖ישׁ וְעַד־אִשָּׁ֑ה לְאִישׁ֙ כִּכַּר־לֶ֔חֶם וְאֶשְׁפָּ֖ר וַֽאֲשִׁישָֽׁה׃ ד וַיִּתֵּ֞ן לִפְנֵ֨י אֲר֧וֹן יְהוָ֛ה מִן־הַלְוִיִּ֖ם מְשָֽׁרְתִ֑ים וּלְהַזְכִּיר֙ וּלְהוֹד֣וֹת וּלְהַלֵּ֔ל לַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ה אָסָ֥ף הָרֹ֖אשׁ וּמִשְׁנֵ֣הוּ זְכַרְיָ֑ה יְעִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִֽיחִיאֵ֡ל וּמַתִּתְיָ֡ה וֶֽאֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָהוּ֩ וְעֹבֵ֨ד אֱדֹ֜ם וִֽיעִיאֵ֗ל בִּכְלֵ֤י נְבָלִים֙ וּבְכִנֹּר֔וֹת וְאָסָ֖ף בַּֽמְצִלְתַּ֥יִם מַשְׁמִֽיעַ׃ ו וּבְנָיָ֥הוּ וְיַֽחֲזִיאֵ֖ל הַכֹּֽהֲנִ֑ים בַּחֲצֹֽצְר֣וֹת תָּמִ֔יד לִפְנֵ֖י אֲר֥וֹן בְּרִית־הָֽאֱלֹהִֽים׃
֍ ֍ ֍
פרק טז (א) וַיָּבִיאוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִיד, וַיַּקְרִיבוּ עֹלוֹתוּשְׁלָמִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.
(ב) וַיְכַל דָּוִיד מֵהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים, וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְהֹוָה.
(ג) וַיְחַלֵּק לְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, לְאִישׁ נתן כִּכַּר לֶחֶם, וְאֶשְׁפָּר – שישית הפר,וַאֲשִׁישָׁה – שישית ההין יין.
(ד) וַיִּתֵּן לִפְנֵי אֲרוֹן יְהֹוָה מִן הַלְוִיִּם מְשָׁרְתִים, לכבד ולנקות תמיד את מקום הארון, וּלְהַזְכִּיראת מעשי ה', וּלְהוֹדוֹת על טובותיו, וּלְהַלֵּל בדברי שבח לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
(ה) אָסָף היה הָרֹאשׁ ללויים הממונים על השירה, וּמִשְׁנֵהוּ – השני לו זְכַרְיָה, ואחריהםיְעִיאֵל, וּשְׁמִירָמוֹת, וִיחִיאֵל, וּמַתִּתְיָה, וֶאֱלִיאָב, וּבְנָיָהוּ, וְעֹבֵד אֱדֹם, וִיעִיאֵל, מזמרים בִּכְלֵינְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת. וְאָסָף היה מקיש בַּמְצִלְתַּיִם, מַשְׁמִיעַ קול גדול.
(ו) וּבְנָיָהוּ וְיַחֲזִיאֵל הַכֹּהֲנִים תוקעים בַּחֲצֹצְרוֹת תָּמִיד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים.
