כ וַיָּ֣שָׁב אָרְנָ֗ן וַיַּרְא֙ אֶת־הַמַּלְאָ֔ךְ וְאַרְבַּ֧עַת בָּנָ֛יו עִמּ֖וֹ מִֽתְחַבְּאִ֑ים וְאָרְנָ֖ן דָּ֥שׁ חִטִּֽים׃ כא וַיָּבֹ֥א דָוִ֖יד עַד־אָרְנָ֑ן וַיַּבֵּ֤ט אָרְנָן֙ וַיַּ֣רְא אֶת־דָּוִ֔יד וַיֵּצֵא֙ מִן־הַגֹּ֔רֶן וַיִּשְׁתַּ֧חוּ לְדָוִ֛יד אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה׃ כב וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד אֶל־אָרְנָ֗ן תְּנָה־לִּי֙ מְק֣וֹם הַגֹּ֔רֶן וְאֶבְנֶה־בּ֥וֹ מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָ֑ה בְּכֶ֤סֶף מָלֵא֙ תְּנֵ֣הוּ לִ֔י וְתֵֽעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל הָעָֽם׃ כג וַיֹּ֨אמֶר אָרְנָ֤ן אֶל־דָּוִיד֙ קַֽח־לָ֔ךְ וְיַ֛עַשׂ אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יו רְאֵה֩ נָתַ֨תִּי הַבָּקָ֜ר לָֽעֹל֗וֹת וְהַמּֽוֹרִגִּ֧ים לָֽעֵצִ֛ים וְהַֽחִטִּ֥ים לַמִּנְחָ֖ה הַכֹּ֥ל נָתָֽתִּי׃ כד וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִיד֙ לְאָרְנָ֔ן לֹ֕א כִּֽי־קָנֹ֥ה אֶקְנֶ֖ה בְּכֶ֣סֶף מָלֵ֑א כִּ֠י לֹֽא־אֶשָּׂ֤א אֲשֶׁר־לְךָ֙ לַֽיהוָ֔ה וְהַֽעֲל֥וֹת עוֹלָ֖ה חִנָּֽם׃ כה וַיִּתֵּ֥ן דָּוִ֛יד לְאָרְנָ֖ן בַּמָּק֑וֹם שִׁקְלֵ֣י זָהָ֔ב מִשְׁקָ֖ל שֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ כו וַיִּבֶן֩ שָׁ֨ם דָּוִ֤יד מִזְבֵּ֨חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיַּ֥עַל עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִ֑ים וַיִּקְרָא֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַֽיַּעֲנֵ֤הוּ בָאֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם עַ֖ל מִזְבַּ֥ח הָֽעֹלָֽה׃ כז וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ לַמַּלְאָ֔ךְ וַיָּ֥שֶׁב חַרְבּ֖וֹ אֶל־נְדָנָֽהּ׃ כח בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא בִּרְא֤וֹת דָּוִיד֙ כִּֽי־עָנָ֣הוּ יְהוָ֔ה בְּגֹ֖רֶן אָרְנָ֣ן הַיְבוּסִ֑י וַיִּזְבַּ֖ח שָֽׁם׃ כט וּמִשְׁכַּ֣ן יְ֠הוָה אֲשֶׁר־עָשָׂ֨ה מֹשֶׁ֧ה בַמִּדְבָּ֛ר וּמִזְבַּ֥ח הָֽעוֹלָ֖ה בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא בַּבָּמָ֖ה בְּגִבְעֽוֹן׃ ל וְלֹֽא־יָכֹ֥ל דָּוִ֛יד לָלֶ֥כֶת לְפָנָ֖יו לִדְרֹ֣שׁ אֱלֹהִ֑ים כִּ֣י נִבְעַ֔ת מִפְּנֵ֕י חֶ֖רֶב מַלְאַ֥ךְ יְהוָֽה׃ א וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד זֶ֣ה ה֔וּא בֵּ֖ית יְהוָ֣ה הָֽאֱלֹהִ֑ים וְזֶה־מִּזְבֵּ֥חַ לְעֹלָ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(כ) וַיָּשָׁב אָרְנָן, וַיַּרְא אֶת הַמַּלְאָךְ המשחית, וְאַרְבַּעַת בָּנָיו עִמּוֹ, מִתְחַבְּאִים מפחד המלאך, וְאָרְנָן דָּשׁ חִטִּים.
(כא) וַיָּבֹא דָוִיד עַד אָרְנָן, וַיַּבֵּט אָרְנָן וַיַּרְא אֶת דָּוִיד, וַיֵּצֵא לכבודו מִן הַגֹּרֶן שהתחבא בו, וַיִּשְׁתַּחוּ לְדָוִיד אַפַּיִם אָרְצָה.
(כב) וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל אָרְנָן, תְּנָה לִּי את מְקוֹם הַגֹּרֶן, וְאֶבְנֶה בּוֹ מִזְבֵּחַ לַיהוָה, בְּכֶסֶף מָלֵא תְּנֵהוּ לִי, וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם.
(כג) וַיֹּאמֶר אָרְנָן אֶל דָּוִיד, קַח לָךְ את הכל בחינם, וְיַעַשׂ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָיו, רְאֵה נָתַתִּי את הַבָּקָר לָעֹלוֹת, וְהַמּוֹרִגִּים לוחות העץ המשמשים לדישת התבואה לָעֵצִים לשרוף בהם את הקרבנות, וְהַחִטִּים לַמִּנְחָה, הַכֹּל נָתָתִּי במתנה.
(כד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִיד לְאָרְנָן, לֹא, כִּי קָנֹה אֶקְנֶה ממך את המקום בְּכֶסֶף מָלֵא, כִּי לֹא אֶשָּׂא אֲשֶׁר לְךָ לַיהוָה, וְהַעֲלוֹת עוֹלָה חִנָּם.
(כה) וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקָל שֵׁשׁ מֵאוֹת.
(כו) וַיִּבֶן שָׁם דָּוִיד מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים, וַיִּקְרָא אֶל יְהֹוָה, וַיַּעֲנֵהוּ בָאֵשׁ שירדה מִן הַשָּׁמַיִם עַל מִזְבַּח הָעֹלָה.
(כז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לַמַּלְאָךְ, וַיָּשֶׁב חַרְבּוֹ אֶל נְדָנָהּ.
(כח) בָּעֵת הַהִיא, בִּרְאוֹת דָּוִיד כִּי עָנָהוּ יְהֹוָה בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי על ידי שירדה אש מן השמים, וַיִּזְבַּח שָׁם בציווי ה'.
(כט) וּמִשְׁכַּן יְהֹוָה אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה בַמִּדְבָּר, וּמִזְבַּח הָעוֹלָה, היו בָּעֵת הַהִיא בַּבָּמָה בְּגִבְעוֹן.
(ל) וְלֹא יָכֹל דָּוִיד לָלֶכֶת לְפָנָיו לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים ולהקריב שם את קרבנותיו, כִּי נִבְעַת מִפְּנֵי חֶרֶב מַלְאַךְ יְהֹוָה.
(א) וַיֹּאמֶר דָּוִיד על פי סימנים אלו, זֶה הוּא המקום הראוי להיות בֵּית יְהֹוָה הָאֱלֹהִים, וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל.
