משנה
נאמר בתורה לגבי כל גנב (שמות כב ג) 'אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם', ונאמר עוד (שם כא לז) 'כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה'. המשניות הבאות עוסקות בחיובי תשלומי כפל, ותשלומי ארבעה וחמשה.
מְרֻבָּה – גדולה ומצויה יותר מִדַּת חיוב תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, מִמִּדַּת חיוב תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, שֶׁהרי מִּדַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל נוֹהֶגֶת בֵּין בְּגונב דָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים, והיינו בעלי חיים, ובֵין בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים, שנאמר (שם כב ח) 'עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ', וְאילו מִדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּטובח או מוכר שׁוֹר וָשֶׂה בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר 'כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְגוֹ' וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה'.
אֵין הַגּוֹנֵב אַחַר הַגַּנָּב – הגונב מהגנב, אינו מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְלֹא הַטוֹבֵחַ וְלֹא הַמּוֹכֵר אַחַר הַגַּנָּב – הגונב מהגנב שור או שה, וטבחו או מכרו, אינו מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, אלא שניהם מחזירים את הקרן בלבד, כיון שנאמר בשני דינים אלו 'וגונב מבית האיש', והיינו מבית הבעלים, ולא מבית הגנב.
גמרא
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, הַטּוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב בְּפִקָּדוֹן – שומר, הטוען לבעלים שהפקדון שבידו נגנב, והתברר שהיתה זו טענת שקר, ולא נגנב ממנו הפקדון, אלא הוא עצמו התכוון לגונבו מהבעלים על ידי שיטען טענה זו, הרי דינו ככל גנב, ומְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל, ואם היה זה שור או שה, וטָבַח וּמָכַר, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. ודין זה נלמד מכך שנסמכו שתי הפרשיות זו לזו, פרשת גנב המשלם כפל וארבעה וחמשה, ופרשת טוען טענת גנב, והוקשו הפרשות זו לזו כדי ללמד שכשם שגנב עצמו משלם כפל, וארבעה וחמשה, כך הטוען טענת גנב משלם כפל וארבעה וחמשה.
וְהוּא – ודין זה שהטוען טענת גנב משלם כפל וארבעה וחמשה הוא בתנאי דְנִשְׁבַּע לשקר על טענתו, שנגנב ממנו הפקדון, ובשבועה זו נפטר מתביעת הבעלים שישיב לו את הפקדון, וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים והעידו שהוא עצמו גנבו. אֲבָל בְּלֹא שְׁבוּעָה, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן, ואינו משלם כפל ולא ארבעה וחמשה. שנאמר בפרשה זו (שמות כב ז) 'אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ', ומתפרש הפסוק כך, אם לא ימצא כמו שטען השומר, שנגנב ממנו הפקדון, אלא יתברר בעדים שהוא עצמו גנב את הפקדון, וכבר 'נקרב בעל הבית אל האלהים', כלומר, כבר נשבע השומר בבית דין שנגנב ממנו הפקדון, באופן זה נאמר הפסוק הבא (שמות כב ח) 'אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ', אבל אם לא נשבע לשקר, אלא רק טען שנגנב ממנו הפקדון, ובאו עדים והעידו שהוא עצמו גנבו, אינו משלם כפל וארבעה וחמשה. וְגַנָּב עַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל אֲפִלּוּ בְּלֹא שְׁבוּעָה, ואם טָבַח וּמָכַר, אף שלא נשבע לשקר, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.
