משנה
כפי שהתבאר לעיל, אין חיוב תשלומים על הגנב עד שיוציא הגנב את השור או השה מרשות הבעלים:
הָיָה מוֹשְׁכוֹ – היה הגנב מושך את בעל החיים הגנוב, ובא לצאת מרשות הבעלים, וּמֵת בעל החיים הגנוב כשהוא עדיין בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים, פָּטוּר הגנב מכפל, כיון שלא קנה את הגניבה עדיין.
אבל אם הִגְבִּיהוֹ [והגבהה קונה בכל מקום, ואפילו ברשות הבעלים], אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים, וְאחר כך מֵת, חַיָּב.
אדם שגנב שור או שה, ונְתָנוֹ הגנב לִבְכוֹרֹת בְּנוֹ – לכהן, כפדיון לבנו הבכור, או שנתנו לְבַעַל חוֹבוֹ כתשלום על חובו, או שמסרו לְשׁוֹמֵר חִנָם, לְשׁוֹאֵל, לְשׂוֹכֵר, וּלְנוֹשֵׂא שָׂכָר, וְהָיָה הכהן, בעל החוב או השומר מוֹשְׁכוֹ כדי להוציאו משם [שהיה סבור שהגנב הוא הבעלים האמיתי], וּמֵת בעל החיים הגנוב בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים, פָּטוּר הכהן, וכן פטור הגנב. אבל אם הִגְבִּיהוֹ המקבלו מהגנב, אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים וְאחר כך מֵת, חַיָּב בתשלומים [יש אומרים שהמושך חייב, כיון שאין שליח לדבר עבירה, ויש אומרים שכיון שמדובר כאן באופן שהשליח לא ידע כלל שזו עבירה, חלה שליחותו, והגנב חייב].
גמרא
בָּעֵי – הסתפק אֲמֵימַר, האם תִּקְּנוּ מְשִׁיכָה שתקנה בְּשׁוֹמְרִין, שעל ידי המשיכה יתחייבו באחריות, אוֹ לֹא תִּקְּנוּ מְשִׁיכָה בְּשׁוֹמְרִין, ואמנם בשומר חנם ודאי תקנו משיכה, שאם לא כן באיזו דרך נכנס הפקדון לרשותו להתחייב באחריותו, אך הספק הוא בשומר שכר, האם השכר שהוא מקבל נחשב כקנין לחייבו באחריות, או שתקנו שמשיכת החפץ תכניסנו לרשות השומר, להתחייב באחריות. אָמַר רַב יֵימַר, תָּא שְׁמַע – בא ושמע ראיה לנידון זה ממה ששנינו במשנתנו, נְתָנוֹ לִבְכוֹרֹת בְּנוֹ, לְבַעַל חוֹבוֹ, לְשׁוֹמֵר חִנָּם וּלְשׁוֹאֵל, לְנוֹשֵׂא שָׂכָר וּלְשׂוֹכֵר, והָיָה מוֹשְׁכוֹ בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים, וּמֵת, פָּטוּר, ויש לברר את כוונת משנתנו, מַאן – מי הוא שפָּטוּר, ודאי הכוונה לשׁוֹמֵר [שהרי הגנב עצמו כבר הוזכר קודם לכן, שפטור אם מתה הבהמה ברשות הבעלים], ומבואר במשנה שהטעם שהם פטורים הוא רק כיון שהיו עדיין ברשות הבעלים, ולא נעשה קנין משיכה, שְׁמַע מִינַּהּ – מוכח מכך שתִּקְּנוּ מְשִׁיכָה בְּשׁוֹמְרִין, ולכן אם היו מוציאים את הבהמה מרשות הבעלים, היתה חלה עליהם חובת שמירה, שְׁמַע מִינַּהּ – אכן ראיה היא זו שתקנו משיכה בשומרים.
מסייעת לכך הגמרא, אִיתְּמַר נַמִּי – נאמרה גם מימרא זו בענין זה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כְּדֶרֶךְ שֶׁתִּקְּנוּ מְשִׁיכָה בְּלָקוֹחוֹת, כָּךְ תִּקְּנוּ מְשִׁיכָה בְּשׁוֹמְרִין. וְתַנְיָא נַמִּי הָכִי – ושנינו כן גם בברייתא, כְּדֶרֶךְ שֶׁתִּקְּנוּ מְשִׁיכָה בְּלָקוֹחוֹת, כָּךְ תִּקְּנוּ מְשִׁיכָה בְּשׁוֹמְרִין. וּכְשֵׁם שֶׁהַקַּרְקַע נִקְנֵית בְּכֶסֶף שנותן הקונה למוכר, וּבִשְׁטָר שכותב המוכר לקונה, וּבַחֲזָקָה – שמחזיק הקונה בקרקע כדרך הבעלים, כָּךְ שְׂכִירוּת של קַרְקַע נִקְנֵית בְּכֶסֶף, וּבִשְׁטָר, וּבַחֲזָקָה.
