כפי שהתבאר, דעת רב אשי היא שהמלוה לחבירו סחורה לפי ערך של מטבע מסוימת, ולאחר זמן הוסיפו על המטבע, אם אירע הדבר מחמת שהוזלו הפירות, אינו מנכה לו את ההפרש, אלא מחזיר לו את סכום המטבעות שהסכימו עליו הגם שכעת הוא שוה יותר. תמהה על כך הגמרא, וְהָא קָא שָׁבַח לְעִנְיַן נַסְכָא – והרי יש לו רווח בדבר מצד שווי המטבעות כמתכת, שהרי יכול להתיכן, ויהיה לו מתכת של כסף בשווי גדול יותר מערך הפירות שנתן לו, והרי זו ריבית.
מתרצת הגמרא, אֶלָּא, כִּי הָא – כמו מעשה זה שהיה, דְּרַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ, עָבְדוּ עוּבְדָּא בְּזוּזֵי דַאֲגַרְדָּמִים טַיָּיעָא עַד עֲשָׂרָה בִתְמַנְיָא – עשו מעשה במטבעות שהשתנה ערכם, והלכו לסוחר ישמעאלי ששמו אגרדמים, וראו ששמונה מטבעות חדשות שוות כמו עשר ישנות, וכיון שהיה החוב עשר מטבעות ישנות, נתנו במקומן שמונה מהחדשות.
ומבאר הרי"ף את הכללים העולים מדינים אלו, פֵּרוּשׁ, כְּגוֹן דַּהֲוָה לֵיהּ גַּבֵּיהּ חַבְרֵיהּ מֵאָה זוּזֵי – כגון שהיה חובו של האדם לחבירו מאה זוז, כָּל זוּזָא מִינַּיְיהוּ אִית בֵּיהּ תְּמַנְיָא פְּרִיטֵי – ובכל זוז יש שמונה פרוטות, וְאוֹסִיפוּ עֲלֵיהּ הַשְׁתָּא – ועתה, לאחר ההלואה וקודם הפרעון הוסיפו על ערך הזוזים, וְעַבְדוּנֵיהּ לְכָל זוּזָא עֲשָׂרָה פְּרִיטֵי – ועשו שכל זוז יהיה שוה עשר פרוטות, חָזֵינַן – אנו רואים ומבררים, אִי לֹא קָא זִילֵי פֵּירֵי מֵחֲמַת הַהִיא תּוֹסֶפֶת – אם לא הוזלו הפירות מחמת הוספה זו שהוסיפו על המטבע, אֶלָּא תַרְעָא כִּדְקָאֵי קָאֵי – אלא שער ערך הפירות נשאר כפי שהיה קודם לכן, ורק המטבעות נעשו שוות יותר, יָהֵיב לֵיהּ הַשְׁתָּא מֵאָה זוּזֵי מֵהַאי טִיבְעָא – נותן לו עתה מאה זוז מהמטבעות החדשות, דְּהוּא סְכוּם כָּל מַה דְּאִית לֵיהּ גַּבֵּיהּ מֵהַהוּא טִיבְעָא קַמָּא – שזהו הסכום שיש לו אצלו לפי ערך המטבעות הראשונות, וְלֹא מְנַכֵּי לֵיהּ כְּלוּם – ואינו מנכה לו כלום [כלומר, אינו נותן לו שמונים זוזים חדשים, שהם שמונה מאות פרוטות, אף שמאה הזוז הישנים היו רק שמונה מאות פרוטות, אלא נותן לו מאה זוז חדשים, שהם אלף פרוטות], וְאַף עַל גַּב דְּקָא שָׁבַח לְעִנְיַן נַסְכָא – ואף שהמלוה שקיבל עתה מאה זוז מהמטבעות החדשות הרויח מצד המתכת שבמטבעות חוּמְשָׁא מִלְּבַר – שיעור חומש מבחוץ [כלומר, התוספת היא חמישית מערך המטבע עם התוספת], דְּאִינּוּן תַּרְתֵּי פְּרִיטֵי בְּכָל (זוּזָא) – שהרי הרויח שתי פרוטות בכל זוז, ובמקום שמונה פרוטות בזוז קיבל עשר פרוטות בזוז [ושתי פרוטות אלו הם חמישית מעשר פרוטות], אין בכך ריבית, והטעם לכך, כֵּיוָן דְּלֵיכָּא גַּבֵּיהּ שְׁבָחָא לְעִנְיַן פֵּירֵי – כיון שאין שבח בדבר לגבי הפירות, וכגון שמשקל סאה פירות נמכר בזוז לפי הערך הישן, וגם עתה נמכר הוא בזוז לפי הערך החדש, לֹא אִיכְפַּת לָן בְּהַהִיא תּוֹסֶפֶת חוּמְשָׁא דְּאִיכָּא בְּנַסְכָא – לא אכפת לנו בתוספת זו של חומש שיש לו במתכת של המטבעות, וְהַיְנוּ – וזהו הדין דְּקָאָמַר רַב חִסְדָּא, שנוֹתֵן לוֹ מַטְבֵּעַ הַיּוֹצֵא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וְאִי קָא זִילֵי פֵּירֵי מֵחֲמַת הַהִיא תּוֹסֶפֶת – א אם מחמת הוספה זו שהוסיפו על המטבע הוזלו הפירות, וניתן לקנות כעת כמות דשולה יותר של פירות במאה זוז, אֲפִלּוּ לֹא אוֹסִיפוּ עֲלֵיהּ אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא – אפילו אם הוסיפו על המטבע שיעור קטן ביותר, מְנַכֵּי לֵיהּ מֵהַאי טִיבְעָא כְּוָותֵיהּ – הרי הוא מנכה מהמטבע שיעור דומה, כדי שלא ירויח מכך המלוה יותר ממה שנתן.
אמנם חילוק זה הוא רק כשהיתה התוספת עד חומש, וְאִי אוֹסִיפוּ עֲלֵיהּ טְפֵי מֵחוּמְשָׁא – אך אם הוסיפו על המטבע יותר משיעור חומש, כגון שמטבע של זוז היתה שוה שבע פרוטות, ועתה היא שוה עשר פרוטות, אַף עַל גַּב דְּלֹא קָא זִילֵי פֵּירֵי – אף שלא הוזלו הפירות, לֹא יָהֵיב מֵהָא טִיבְעָא דְּנָפֵיק אֶלָּא כְּשִׁיעוּרָא דְּאִית לֵיהּ מִטִּיבְעָא קַמָּא – אינו נותן לו מהמטבע החדשה היוצאת עתה אלא כשיעור שיש בו מהמטבע הישנה, ומנכה לו את כל התוספת, וְכָל שֶׁכֵּן אִי קָא זִילֵי פֵּירֵי – וכל שכן באופן שהוזלו הפירות, דִמְנַכֵּי לֵיהּ כָּל דְּהוּא טוּפְיָאנָאָה דְאוֹסִיפוּ לֵיהּ עַד גְּמִירָא – שמנכה לו את כל התוספת שהוסיפו על המטבע, עד תומה. וְהוּא הַדִּין לְמַלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל הַמַּטְבֵּעַ, וּפָחֲתוּ מִמֶּנּוּ – והפחיתו את ערך המטבע, וְהוּא הַדִּין נַמֵּי בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בִּכְסָפִים שֶׁל מִשְׁקָל, ולא לפי צורת המטבע אלא לפי משקלו, וּפָחֲתוּ מִן שיעור הַכֶּסֶף שֶׁבָּהֶן, אוֹ שֶׁהוֹסִיפוּ עָלָיו, הַכֹּל עִנְיָן אֶחָד הוּא, לפי הכללים שהתבארו לעיל.
