א וּמַֽלְכַּת־שְׁבָ֗א שָֽׁמְעָה֮ אֶת־שֵׁ֣מַע שְׁלֹמֹה֒ וַתָּב֣וֹא לְנַסּוֹת֩ אֶת־שְׁלֹמֹ֨ה בְחִיד֜וֹת בִּירֽוּשָׁלִַ֗ם בְּחַ֣יִל כָּבֵ֣ד מְאֹ֡ד וּ֠גְמַלִּים נֹֽשְׂאִ֨ים בְּשָׂמִ֧ים וְזָהָ֛ב לָרֹ֖ב וְאֶ֣בֶן יְקָרָ֑ה וַתָּבוֹא֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֔ה וַתְּדַבֵּ֣ר עִמּ֔וֹ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־לְבָבָֽהּ׃ ב וַיַּגֶּד־לָ֥הּ שְׁלֹמֹ֖ה אֶת־כָּל־דְּבָרֶ֑יהָ וְלֹֽא־נֶעְלַ֤ם דָּבָר֙ מִשְּׁלֹמֹ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ׃ ג וַתֵּ֨רֶא֙ מַֽלְכַּת־שְׁבָ֔א אֵ֖ת חָכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֑ה וְהַבַּ֖יִת אֲשֶׁ֥ר בָּנָֽה׃ ד וּמַֽאֲכַ֣ל שֻׁלְחָנ֡וֹ וּמוֹשַׁ֣ב עֲבָדָיו֩ וּמַֽעֲמַ֨ד מְשָֽׁרְתָ֜יו וּמַלְבּֽוּשֵׁיהֶ֗ם וּמַשְׁקָיו֙ וּמַלְבּ֣וּשֵׁיהֶ֔ם וַֽעֲלִיָּת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַֽעֲלֶ֖ה בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וְלֹא־הָ֥יָה ע֛וֹד בָּ֖הּ רֽוּחַ׃
֍ ֍ ֍
פרק ט (א) עבדי שלמה המפליגים באניות אל אופיר, היו עוברים דרך ארץ שבא, וּמַלְכַּת שְׁבָא שָׁמְעָה אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה, שהוא חכם מכל האדם, וַתָּבוֹא לְנַסּוֹת אֶת שְׁלֹמֹה בְחִידוֹת בִּירוּשָׁלִַם. והגם שיכלה מלכת שבא לבוא דרך הים, לגודל מעלתה באה דרך המדבר, ולכן באה בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד לשומרה בדרך, וּגְמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים, וְזָהָב לָרֹב, וְאֶבֶן יְקָרָה, וַתָּבוֹא אֶל שְׁלֹמֹה, וַתְּדַבֵּר עִמּוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ – שאלה אותו שאלות וחידות לראות אם על פי הדיבור החיצוני יבין שלמה את כוונת לבבה.
(ב) וַיַּגֶּד לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת כָּל דְּבָרֶיהָ, על פי כוונת ליבה, כי בחכמה האלוקית אשר בקרבו הבין מתוך דיבורה את מחשבותיה, וְלֹא נֶעְלַם דָּבָר מִשְּׁלֹמֹה אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ.
(ג) ומלבד זאת, וַתֵּרֶא מַלְכַּת שְׁבָא אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה בכל מיני החכמות, וְהַבַּיִת [-וכל הבתים] אֲשֶׁר בָּנָה.
(ד) וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ, שהיה מעולה ממאכל שאר המלכים בכמות ובאיכות, וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו, האוכלים על שולחן המלך, שהיה סידור מקומותיהם על פי דרגת חשיבותם, וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָיו, המשרתים בשולחן המלך, שכל אחד היה לו מקום מיוחד לעמידתו לפי עניינו, וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם, המיוחדים לכל אחד כפי עבודתו, וּמַשְׁקָיו הממונים להשקות את המסובים וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם, וַעֲלִיָּתוֹ – והדרך העולה אֲשֶׁר יַעֲלֶה בה אל בֵּית יְהֹוָה, שהיתה עשויה מעצי אלמוגים יקרים מאד, וְלֹא הָיָה עוֹד בָּהּ רוּחַ.
