ה וַיַּֽעֲמֹ֣ד יְהֽוֹשָׁפָ֗ט בִּקְהַ֧ל יְהוּדָ֛ה וִירֽוּשָׁלִַ֖ם בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה לִפְנֵ֖י הֶֽחָצֵ֥ר הַֽחֲדָשָֽׁה׃ ו וַיֹּאמַ֗ר יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֵ֨ינוּ֙ הֲלֹ֨א אַתָּה־ה֤וּא אֱלֹהִים֙ בַּשָּׁמַ֔יִם וְאַתָּ֣ה מוֹשֵׁ֔ל בְּכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וּבְיָֽדְךָ֙ כֹּ֣חַ וּגְבוּרָ֔ה וְאֵ֥ין עִמְּךָ֖ לְהִתְיַצֵּֽב׃ ז הֲלֹ֣א ׀ אַתָּ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ הוֹרַ֨שְׁתָּ֙ אֶת־יֹֽשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִלִּפְנֵ֖י עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽתִּתְּנָ֗הּ לְזֶ֛רַע אַבְרָהָ֥ם אֹֽהַבְךָ֖ לְעוֹלָֽם׃ ח וַיֵּֽשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ לְךָ֧ ׀ בָּ֛הּ מִקְדָּ֖שׁ לְשִׁמְךָ֥ לֵאמֹֽר׃ ט אִם־תָּב֨וֹא עָלֵ֜ינוּ רָעָ֗ה חֶרֶב֮ שְׁפוֹט֮ וְדֶ֣בֶר וְרָעָב֒ נַֽעַמְדָ֞ה לִפְנֵי֨ הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ וּלְפָנֶ֔יךָ כִּ֥י שִׁמְךָ֖ בַּבַּ֣יִת הַזֶּ֑ה וְנִזְעַ֥ק אֵלֶ֛יךָ מִצָּֽרָתֵ֖נוּ וְתִשְׁמַ֥ע וְתוֹשִֽׁיעַ׃
֍ ֍ ֍
(ה) וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, בְּבֵית יְהֹוָה, לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה.
(ו) וַיֹּאמַר, יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, הרי לא יתכן שמזלם של האומות הללו חזק ולכן יגברו עלינו, כי הֲלֹא אַתָּה הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם, מעל כל השרים והמזלות של אומות העולם. ואף לא יתכן שיתגברו מחמת חזקם בארץ, וְאַתָּה הרי מוֹשֵׁל בְּכֹל מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם. ואף מצד הכח והגבורה אין בידם לנצח, וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה, עד שכל כח וגבורה שיהיו ביד הנבראים הם מושפעים מאת ה' לבדו, וְאֵין עִמְּךָ לְהִתְיַצֵּב – אין מי שיתייצב נגדך, כי לא תצטרך להלחם בו כלל, אלא די בכך שלא תשפיע עליו שפע כח וגבורה, ויהיה לאין ואפס.
(ז) וגם לא יתכן שאינך רוצה שישבו ישראל בארץ, כי הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהֵינוּ הוֹרַשְׁתָּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִלִּפְנֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, ואם היה רצונך שיישבו אומות העולם בארץ ישראל היית משאיר את הארץ בידם, ואף אם השתנו מעשיהם של ישראל לרעה, הרי גם מתחילה לא קיבלו ישראל את הארץ מחמת מעשיהם הטובים, אלא וַתִּתְּנָהּ לְזֶרַע אַבְרָהָם אֹהַבְךָ, וכיון שהיתה הנתינה מחמת אהבת אברהם ולא מחמת מעשיהם הטובים של ישראל, הרי זו נתינה הקיימת לְעוֹלָם.
(ח) וגם אי אפשר שיתגברו עלינו הגויים מחמת חסרון בהשגחת ה', כי לאחר שנכנסו ישראל לארץ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ, וַיִּבְנוּ לְךָ בָּהּ מִקְדָּשׁ לְשִׁמְךָ, ששם תשרה שכינתך ויתקדש שמך על ידי שיראו הכל את השגחתך הפרטית על ישראל, לֵאמֹר.
(ט) אִם תָּבוֹא עָלֵינוּ רָעָה, חֶרֶב, שְׁפוֹט – משפט של פורענות, וְדֶבֶר, וְרָעָב, נַעַמְדָה לִפְנֵי הַבַּיִת הַזֶּה, וּלְפָנֶיךָ – וכשנעמוד לפני הבית הרי זה כאילו אנו עומדים לפניך, כִּי שִׁמְךָ בַּבַּיִת הַזֶּה, ושכינתך והשגחתך עלינו, וְנִזְעַק אֵלֶיךָ מִצָּרָתֵנוּ, וְתִשְׁמַע וְתוֹשִׁיעַ.
