ז וְעַמִּ֥י תְלוּאִ֖ים לִמְשֽׁוּבָתִ֑י וְאֶל־עַל֙ יִקְרָאֻ֔הוּ יַ֖חַד לֹ֥א יְרוֹמֵֽם׃ ח אֵ֞יךְ אֶתֶּנְךָ֣ אֶפְרַ֗יִם אֲמַגֶּנְךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֚יךְ אֶתֶּנְךָ֣ כְאַדְמָ֔ה אֲשִֽׂימְךָ֖ כִּצְבֹאיִ֑ם נֶהְפַּ֤ךְ עָלַי֙ לִבִּ֔י יַ֖חַד נִכְמְר֥וּ נִֽחוּמָֽי׃
֍ ֍ ֍
(ז) באותו זמן, כשכבש מלך אשור את שומרון ורצה לכלות את עשרת השבטים, כבר סילק ה' את שכינתו מעליהם מחמת חטאיהם, וכביכול עלה למקומו שבשמים, אך עדיין לא התרחק לגמרי, אלא נמצא בין השמים לארץ, וְעַמִּי תְלוּאִים לִמְשׁוּבָתִי – ועם ישראל תולים את עיניהם אל ה', שישוב לשכון עליהם ולגאול אותם מאויביהם, וְאֶל עַל יִקְרָאֻהוּ יַחַד לֹא יְרוֹמֵם – ויקראו אליו כל ישראל יחד, שגם אם לא ישיב את שכינתו אליהם, לכל הפחות לא ירומם את שכינתו עוד לגבהי מרומים עד שיסתלק מהם לגמרי, אלא ישאר קרוב אליהם.
(ח) ועל בקשה זו משיב להם ה', על אף שחטאתם, אֵיךְ אֶתֶּנְךָ אֶפְרַיִם – איך אתן אתכם, שבט המלוכה של אפרים, ביד מלך אשור, אֲמַגֶּנְךָ יִשְׂרָאֵל – וכל שכן שאיני רוצה למסור את 'ישראל', שהם שאר השבטים שנגררו אחרי אפרים לחטוא, ביד האויב, ומחמת כן רצוני להוריד שכינתי לארץ ולהגן עליכם מפני מלך אשור, אבל מאידך, אם אכן ישיב ה' את שכינתו אליהם, הרי בהכרח יענישם בעצמו על רוב חטאיהם, וכפי שהיה בסְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם, שכאשר אמר ה' "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה" והוריד שכינתו לערים אלו, מיד נענשו ונהפכו, ואם כן אֵיךְ אֶתֶּנְךָ כְאַדְמָה אֲשִׂימְךָ כִּצְבֹאיִם – איך אגרום בהורדת שכינתי אליכם שתענשו מיד כאותם ערים שנהפכו מחמת ירידת ה' אליהם, ולכן על אף שנֶהְפַּךְ עָלַי לִבִּי אליכם לטובה, ומחמת כן רצוני לרדת ולהגן עליכם מפני מלך אשור, הרי יַחַד נִכְמְרוּ נִחוּמָי – אם ארצה להתעורר ולהתנחם על הרעה שביקשתי להביא אליכם על ידי מלך אשור, והוריד את שכינתי אליכם, הרי בהכרח אעניש אתכם בעצמי, כאשר תהיה שכינתי שרויה עליכם.
