יג אֱ֭לוֹהַּ לֹֽא־יָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ תַּחְתָּ֥ו שָֽׁ֝חֲח֗וּ עֹ֣זְרֵי רָֽהַב׃ יד אַ֭ף כִּֽי־אָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑נּוּ אֶבְחֲרָ֖ה דְבָרַ֣י עִמּֽוֹ׃ טו אֲשֶׁ֣ר אִם־צָ֭דַקְתִּי לֹ֣א אֶֽעֱנֶ֑ה לִ֝מְשֹֽׁפְטִ֗י אֶתְחַנָּֽן׃
֍ ֍ ֍
(יג) עתה משיב איוב לדברי בלדד השוחי, שה' מביא עליו את היסורים כעת הגם שהוא באמת צדיק, כדי להיטיב לו באחריתו, ולכן אם יתפלל כעת אל ה' ויכנע לו, יקבל שכר טוב חלף יסוריו, ועל כך מתפלא איוב ואומר, אֱלוֹהַּ לֹא יָשִׁיב אַפּוֹ – הרי ה' אינו משיב חרון אפו ממני, הגם שאני מבאר בדברי שאין בי כל חטא, וממשיל את האף והקצף למושל עריץ וגאה, אשר תַּחְתָּו שָׁחֲחוּ – הולכים כפופים עֹזְרֵי רָהַב – עוזרי גאוותו, שהם שומעים לפקודותיו ומכים ומענישים את האנשים לפי פקודתו.
(יד) אַף כִּי אָנֹכִי אֶעֱנֶנּוּ – והגם שאני עונה לו דברים נכונים שמחמתם היה ראוי שיסיר מעלי ה' את חרון אפו והיסורים, אֶבְחֲרָה דְבָרַי עִמּוֹ – ואני אומר לו את דברי המובחרים, שעל פיהם היה ראוי שייפסקו ממני הצרות והיסוים, ובכל זאת אין דברי מועילים.
(טו) אֲשֶׁר אִם צָדַקְתִּי לֹא אֶעֱנֶה – ואם אתה [בלדד השוחי] אומר לי שלא לענות את טענותי הצודקות והישרות, לִמְשֹׁפְטִי אֶתְחַנָּן – וכי אתחנן לשופטי שיסיר מעלי את היסורים, כלומר, אם על ידי טענות צודקות וישרות אינו מסיר מעלי את היסורים, וכי יתכן שמחמת תחנונים ותפילות יעשה כן.
