יב וְגַם־עַתָּה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה שֻׁ֥בוּ עָדַ֖י בְּכָל־לְבַבְכֶ֑ם וּבְצ֥וֹם וּבִבְכִ֖י וּבְמִסְפֵּֽד׃ יג וְקִרְע֤וּ לְבַבְכֶם֙ וְאַל־בִּגְדֵיכֶ֔ם וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם כִּֽי־חַנּ֤וּן וְרַחוּם֙ ה֔וּא אֶ֤רֶךְ אַפַּ֨יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָֽרָעָֽה׃ יד מִ֥י יוֹדֵ֖עַ יָשׁ֣וּב וְנִחָ֑ם וְהִשְׁאִ֤יר אַֽחֲרָיו֙ בְּרָכָ֔ה מִנְחָ֣ה וָנֶ֔סֶךְ לַֽיהוָ֖ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃
֍ ֍ ֍
(יב) וְגַם עַתָּה נְאֻם ה', אף על פי שכבר הגיע היום הנורא של העונש, עדיין יש לכם תקנה, שֻׁבוּ עָדַי – עד שתגיעו אלי, כי כעת אתם רחוקים ממני, ובלבד שתהיה זו תשובה גמורה בְּכָל לְבַבְכֶם, וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד, שדברים אלו כוללים את הוידוי ועזיבת החטא.
(יג) וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם בחרטה גמורה על העבר, וְאַל בִּגְדֵיכֶם – אל תקרעו את בגדיכם כצער על הצרה שבאה עליכם, אלא תקרעו את הלב על עוונותיכם, שהם רעים לכם יותר מהרעה שבאה לכם כעונש, וְשׁוּבוּ אֶל ה' אֱלֹהֵיכֶם פעם שניה, אחרי שכבר תהיו קרובים אליו, תשובה מאהבה, כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, ועל אף שכבר הגיע הרעה של הארבה, וְנִחָם עַל הָרָעָה.
(יד) וגם אם הציבור בכללותו לא ירצה לחזור בתשובה, ולא תתבטל הגזירה לגמרי, מִי יוֹדֵעַ – מי מכם שיודע ומבין את הדבר, הוא יָשׁוּב וְנִחָם, וְהִשְׁאִיר הארבה אַחֲרָיו בְּרָכָה, כי על ידי תשובתו של היחיד תתמעט הצרה כפי חלקו, וישארו מעט תבואה ויין לאחר הסתלקות הארבה, ויוכלו להביאם מִנְחָה וָנֶסֶךְ לַה' אֱלֹהֵיכֶם.
