כ וְֽאֶת־הַצְּפוֹנִ֞י אַרְחִ֣יק מֵֽעֲלֵיכֶ֗ם וְהִדַּחְתִּיו֮ אֶל־אֶ֣רֶץ צִיָּ֣ה וּשְׁמָמָה֒ אֶת־פָּנָ֗יו אֶל־הַיָּם֙ הַקַּדְמֹנִ֔י וְסֹפ֖וֹ אֶל־הַיָּ֣ם הָאַֽחֲר֑וֹן וְעָלָ֣ה בָאְשׁ֗וֹ וְתַ֨עַל֙ צַֽחֲנָת֔וֹ כִּ֥י הִגְדִּ֖יל לַֽעֲשֽׂוֹת׃ כא אַל־תִּֽירְאִ֖י אֲדָמָ֑ה גִּ֣ילִי וּשְׂמָ֔חִי כִּֽי־הִגְדִּ֥יל יְהוָ֖ה לַֽעֲשֽׂוֹת׃ כב אַל־תִּֽירְאוּ֙ בַּֽהֲמ֣וֹת שָׂדַ֔י כִּ֥י דָֽשְׁא֖וּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר כִּי־עֵץ֙ נָשָׂ֣א פִרְי֔וֹ תְּאֵנָ֥ה וָגֶ֖פֶן נָֽתְנ֥וּ חֵילָֽם׃
֍ ֍ ֍
(כ) וְאֶת הַצְּפוֹנִי [-הארבה שבא מצפון] אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם, כי אין לחשוש שתחזרו לחטוא ואצטרך להענישכם שוב, וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה [ואילו היה הדבר נעשה רק למען כבוד ה', היה משלחו אל הגויים, לנקום בהם על שבזו את כבוד שמו, אך עתה שעשה כן למען ישראל, שלחו למקום שומם], אֶת פָּנָיו – את חלק הארבה הקדמי, שבצד מזרח [כי התפשטותו היתה ממערב למזרח, ולכן החלק המזרחי קרוי 'פניו'], אֶל הַיָּם הַקַּדְמֹנִי המזרחי, והוא ים המלח שבמזרח ארץ ישראל, וְסֹפוֹ [חלקו המערבי, האחרון] אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן, הוא הים הגדול שבמערב ארץ ישראל, ואף שבדרך כלל משאיר אחריו הארבה צחנה של הזרעים שאכל, ובאשה של הארבה עצמו שמתים רבים ממנו, ועל ידי זה מתעפש האויר ובאים מחלות רבות, כאן לא יהיה כן, אלא וְעָלָה [יסתלק] בָאְשׁוֹ, וְתַעַל [-תסתלק] צַחֲנָתוֹ, כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת – עשה את שליחותו בשלימות, ועשה חורבן גדול, וגם עשה דבר גדול בכך שעל ידו חזרו ישראל בתשובה, ואין צורך שיגרום לצרות נוספות.
(כא) כפי שהתבאר לעיל היתה התשועה שלא בדרך הטבע, ולכן גם האילנות שהתקלקלו חזרו והצמיחו פירותיהם, ועל כן אומר, אַל תִּירְאִי [-אל תפחדי] אֲדָמָה, מקום גידול אילנות המאכל, כי תהיה התשועה גם פירות האילן, גִּילִי וּשְׂמָחִי, כי לשון 'גילה' באה על שמחה מחודשת בדבר שלא עלה על הדעת מתחילה, כִּי הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת תשועה בדרך נס.
(כב) אַל תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי – הבהמות הרועות בשדות, כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר – גם המדבריות התמלאו בדשא, כי נעשה הנס בזכות ישראל באופן מופלג, ולא רק מקומות הישוב התמלאו תבואה, אלא גם המדבריות, כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ, בדרך נס, תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם.
