כד. אפי' בחדשי העבור וחדשי יניקה, ואפי' אשה עקרה או שפסקו דמיה שאינה ראויה להוליד עוד, חייב בעלה לקיים מצות עונה בה, ואפילו שהוא חכם וחסיד אינו רשאי לבטל ממנה מצות עונה, ואל יחשוב שבעילתו תהיה לבטלה, אלא באמת גם בעילות אלו עושים פרי למעלה ויולדו מהם נשמות, וכמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער טעמי המצות, וז"ל אבותינו אברהם יצחק ויעקב הגם כי היו נשותיהם עקרות לא היו נמנעים מן הזווג, והיו מכוונים אל זווג התדירי וכו' יע"ש. והגאון חיד"א ז"ל בע"ק דף פ"ג מן זוה"ק בכ"י וז"ל א"ר שמעון לעולם יקיים אדם מצות עונה בזוגתו לש"ש, שכל אותם וכו' אף שהיא עקרה וזקנה אינם הולכים לאבוד, אלא הקדוש ברוך הוא מצוה למלאך הממונה שישמרם לעתיד לבוא, ויהיה לכל א' גוף ויהיו לו בנים רבים וכו' יע"ש:
כה. טוב שיתן האדם מטתו בין צפון לדרום וכמ"ש חז"ל, ויהיה דוגמת אדה"ר כשנברא. וכך יעשה ראשו למזרח כנגד הדעת הנקרא מזרח, דכתיב ממזרח אביא זרעך, ורגליו למערב כנגד יסוד ומלכות, וידו הימנית בדרום שהוא החסד, ויד השמאלית בצפון שהוא הגבורה, וכנז' בדברי רבינו האר"י ז"ל שער טעמי המצות דף וא"ו ע"ב ע"ש. וצריך לשהות על הבטן עד שיכלו טיפות הזרע לגמרי, וכן יזהר לאחר ששמש מטתו אפילו מאותם הטיפות שהם כמו מים ואינם קשורות כלובן ביצה, כי כל זה בכלל השחתת הזרע, וכמ"ש רבינו ז"ל בשער טעמי המצות דף ז' ע"ב יע"ש. מיהו נ"ל דאינו נענש עליהם, כיון דהוא אנוס בזה מצד קיום המצוה, וידוע כי אצל רוב בני אדם אינם נפסקים ניצוצות אלו רק אחר שישתין, על כן ישתדל להשתין, ולא יטבול קודם שישתין, וכונת רבינו ז"ל להזהירו בזה:
