כג מַשְׂגִּ֣יא לַ֭גּוֹיִם וַֽיְאַבְּדֵ֑ם שֹׁטֵ֥חַ לַ֝גּוֹיִ֗ם וַיַּנְחֵֽם׃ כד מֵסִ֗יר לֵ֭ב רָאשֵׁ֣י עַם־הָאָ֑רֶץ וַ֝יַּתְעֵ֗ם בְּתֹ֣הוּ לֹא־דָֽרֶךְ׃ כה יְמַֽשְׁשׁוּ־חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־א֑וֹר וַ֝יַּתְעֵ֗ם כַּשִּׁכּֽוֹר׃
֍ ֍ ֍
(כג) ולפעמים אנו רואים שה' מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם – מגדיל את העמים, וַיְאַבְּדֵם – וגדולה זו עצמה היא הסיבה לאובדנם, ומאידך לפעמים ה' שֹׁטֵחַ לַגּוֹיִם – מפזר את העמים ומוציאם ממקומם, וַיַּנְחֵם – ובכך הוא עושה להם טובה ומנחה אותם למחוז חפצם.
(כד) ולעיתים מֵסִיר ה' את לֵב רָאשֵׁי עַם הָאָרֶץ, בחפשם מקום נחלה לעמם, וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ, עד אשר לא ימצאו את הדרך ללכת אל עיר מושב.
(כה) ודבר זה יכול לקרות בשתי דרכים, או שיְמַשְׁשׁוּ חֹשֶׁךְ, וְלֹא אוֹר, כי לא ימצאו את אור העצה והדעת למצוא את הדרך הטובה, וַיַּתְעֵם כַּשִּׁכּוֹר – או שיתעם כשיכור, שגם כשהוא הולך באור אינו יכול ללכת ברגליו כראוי, ומכל זה מוכיח איוב שאין האדם חופשי במעשיו, כי אם כן בודאי היו העמים מוצאים את העצה הטובה והדרך הנכונה הראויה להם, כאשר יש בקרב כל עם חכמים גדולים, אלא ודאי שה' הוא השולט ומוביל אותם כרצונו, שלא בבחירתם.
