ט כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵי־צֹ֔ר וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַֽל־הַסְגִּירָ֞ם גָּל֤וּת שְׁלֵמָה֙ לֶֽאֱד֔וֹם וְלֹ֥א זָֽכְר֖וּ בְּרִ֥ית אַחִֽים׃ י וְשִׁלַּ֥חְתִּי אֵ֖שׁ בְּח֣וֹמַת צֹ֑ר וְאָֽכְלָ֖ה אַרְמְנוֹתֶֽיהָ׃
֍ ֍ ֍
(ט) כֹּה אָמַר ה', עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יושבי צֹר, שהם עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ – וכי לאחר שהוסיפו על כך פשע רביעי, לא אעניש אותם, ומבאר מה היה הפשע הרביעי, עַל הַסְגִּירָם גָּלוּת שְׁלֵמָה מבני ישראל, שבטחו בברית שהיתה בין צור לבין מלכות יהודה מזמן דוד המלך ושלמה המלך, ונמלטו לצור, והם הסגירום לֶאֱדוֹם, והגם שלא הגלו אותם בעצמם, כמו הפלשתים, אלא רק הסגירום לאדום, וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים – חטאם היה גדול בכך שלא זכרו להם את הברית שהיתה ביניהם, שנחשבו כאחים [וכמו שאמר חירם מלך צור לשלמה המלך (מלכים א' פ"ט פי"ב) 'וַיֹּאמֶר מָה הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי אָחִי'].
(י) וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת צֹר, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹתֶיהָ, ונחרבה צור פעמיים, כן על ידי נבוכדנצר וגם על ידי אלכסנדר מוקדון.
