אָמַר לֵיהּ רַבָּה לְרַב יוֹסֵף, הַנֵּי זוּזֵי דְּיַתְמֵי – אותם מעות של יתומים המופקדים בידינו, הֵיכִי עַבְדִינָן לְהוּ – כיצד נוהגים עמם. אָמַר לֵיהּ – השיב לו רב יוסף, מוֹתְבִינַן לְהוּ בְּבֵי דִּינָא – מניחים את המעות בבית דין, וְיַהֲבִינָן לְהוּ זוּזָא זוּזָא – ונותנים להם זוז אחר זוז, בכל פעם שהם נצרכים למעות. אָמַר לֵיהּ רבה לרב יוסף, וְהָא קָא כַּלְיָא קַרְנָא – והרי בהנהגה זו תכלה הקרן של מעות היתומים. אָמַר לֵיהּ רב יוסף לרבה, וּמַר הֵיכִי עָבֵיד – וכיצד נוהג מר במעות של יתומים שברשותו. אָמַר לֵיהּ רבה, בַּדְקִינָן – אנו בודקים ומחפשים אחרי גַבְרָא דְּאִית לֵיהּ דַּהֲבָא פְּרִיכָא – אדם שיש לו שברי כלים של זהב [ולהלן יבואר מדוע יש צורך דוקא בשברי כלים של זהב], וְנַקְטִינַן דַּהֲבָא מִינֵּיהּ – ונוטלים ממנו כמשכון זהב בשווי הממון של היתומים, וְיַהֲבִינָן לְהוּ נִיהֲלֵיהּ – ואנו נותנים לו את מעות היתומים כדי שיעסוק בהם באופן שהוא קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד. וביאר רבה את דבריו, דַּהֲבָא פְּרִיכָא – אם יש לו שברי כלים של זהב, אִין – נותנים לו את מעות היתומים תמורת משכון זה, שאם יופסדו המעות של היתומים ברשותו, יתנו בית דין את אותו זהב ליתומים, אֲבָל דָּבָר מְסוּיָּם, כגון כלים שלמים של זהב, לֹא – אין נותנים לו את מעות היתומים תמורת משכון של כלים אלו, כיון שאנו חוששים דִּילְמָא פִּקָּדוֹן נִינְהוּ גַּבֵּיהּ – שמא כלי זהב אלו הם פקדון בידו, וְאם לאחר זמן ייפסדו ברשותו מעות היתומים ויתנו להם את אותם כלי זהב, אָתָא מָארֵיהּ דְפִקָּדוֹן – יבוא בעל הפקדון, שהכלים הללו שייכים לו, וְיָהִיב סִימָנָא – ויתן סימנים באותם כלי זהב, וְשָׁקֵיל לֵיהּ – ויטול את הכלים, ויפסידו היתומים, ולכן יש צורך דווקא בשברי כלים של זהב, שזהו דבר שאין דרך בני אדם להפקידם זה אצל זה.
אָמַר רַב אַשִּׁי, תִּינַח – נח הדבר, אִי מִשְׁתְּכַח גַבְרָא דְּאִית לֵיהּ דַּהֲבָא פְּרִיכָא – אם אכן מוצאים הדיינים אדם שיש לו שברי כלים של זהב, אבל אִי לֹא מִשְׁתְּכַח גַבְרָא דְּאִית לֵיהּ דַּהֲבָא פְּרִיכָא – אך אם אין אנו מוצאים אדם שיש לו שברי כלים של זהב, נִיכְלוּ זוּזֵי דְּיַתְמֵי – וכי נניח שייכלו מעות היתומים על ידי שישתמשו בקרן של המעות.
אֶלָּא אָמַר רַב אַשִּׁי, בַּדְקִינָן גַבְרָא דִּמְשַׁפֵּי נִכְסֵיהּ – אנו בודקים ומחפשים אחרי אדם שנכסיו שקטים ללא ערעור, וּמְהֵימָן – והוא אדם נאמן, שָׁמַע דִּינָא דְּאוֹרַיְיתָא – והוא שומע לדיני התורה, וְלֹא קַבֵּיל עֲלֵיהּ שַׁמְתָּא דְּרַבָּנָן – ומעולם לא הוצרך לקבל עליו נידוי מבית דין, וְיַהֲבִינָן לְהוּ בְּבֵי דִּינָא – ונותנים לו את המעות של היתומים בבית דין, שיש להם כח להתנות שיהיו המעות ברשותו באופן שהוא קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד:
