ו וְֽ֭הִצִּיגַנִי לִמְשֹׁ֣ל עַמִּ֑ים וְתֹ֖פֶת לְפָנִ֣ים אֶֽהְיֶֽה׃ ז וַתֵּ֣כַהּ מִכַּ֣עַשׂ עֵינִ֑י וִֽיצֻרַ֖י כַּצֵּ֣ל כֻּלָּֽם׃ ח יָשֹׁ֣מּוּ יְשָׁרִ֣ים עַל־זֹ֑את וְ֝נָקִ֗י עַל־חָנֵ֥ף יִתְעֹרָֽר׃ ט וְיֹאחֵ֣ז צַדִּ֣יק דַּרְכּ֑וֹ וּֽטְהָר־יָ֝דַ֗יִם יֹסִ֥יף אֹֽמֶץ׃
֍ ֍ ֍
(ו) ולפי הקדמה זו, שאין איש היכול להיות ערב לשכר ולעונש הבאים לאחר מיתת האדם, ורוב בני האדם אינם מכירים בכך כלל, מבאר איוב שאין כל תועלת ביסורים הבאים עליו, וְהִצִּיגַנִי לִמְשֹׁל עַמִּים – כיון שה' העמידני להיות למשל ולשנינה בכל העמים, שכשירצו לתאר יסורים עצומים יאמרו שהם כיסורי איוב, וְתֹפֶת – והגיהנם שלדבריך נידונים בו הרשעים לאחר מיתתם, לְפָנִים אֶהְיֶה – הרי אני נידונתי בו לפני מותי, כי עוד בחיי התייסרתי ביסורי גיהנם.
(ז) וַתֵּכַהּ מִכַּעַשׂ עֵינִי – והכעס שיש לי מדבר זה, שאין תועלת ביסורי [וכמו שיבאר בהמשך] גורם שיחשכו עיני מלראות, וִיצֻרַי כַּצֵּל כֻּלָּם – וכל אברי גופי נעשו כצל, שאין בו ממש.
(ח) ומבאר מדוע אין תועלת ביסורים הבאים עליו, כי יָשֹׁמּוּ יְשָׁרִים עַל זֹאת – הישרים בליבם, שלא ידונו אותי לכף חובה, אלא ידעו שאני צדיק במעשי, הם ישתוממו ויתפלאו על הנהגת ה', שייסר אותי בחינם, ושאר בני האדם, שידונו אותי לכף חובה שהייתי באמת רשע, ישתמשו במה שאירע לי לתוכחות מוסר, וְנָקִי עַל חָנֵף יִתְעֹרָר – הנקי במעשיו יעורר את החנף ויאמר לו שיתבונן במה שאירע לי, שהיתה צדקתי רק בדרך חנופה, מהשפה ולחוץ, ומחמת כן נענשתי ביסורים אלו.
(ט) וְיֹאחֵז צַדִּיק דַּרְכּוֹ – והצדיק שיחשוב שהתייסרתי מחמת חטאי יירא עוד יותר מאת ה', ויאחז בדרך צדקתו כדי להנצל מיסורים אלו, וּטְהָר יָדַיִם, שיחשוב בליבו שנענשתי על כך שלא עבדתי את ה' בכח גדול כראוי לי [וכמו שאמר אליפז שלפי גדלות ה' אין גבול לעבודה המוטלת על האדם], יֹסִיף אֹמֶץ בעבודת ה' לעובדו בכל כוחו, אך אין בכל אלו מי שיאמר כדברי אליפז, שבאמת אני צדיק ומכל מקום התייסרתי כדי לקבל שכרי בעולם הבא, אלא אותם שידונו אותי לכף זכות יחטאו בכך שישתוממו על הנהגת ה', ואותם שידונו אותי לכף חובה וילמדו מכך מוסר, יחטאו בכך שהרשיעו אותי בליבם. וכיון שכך, ראוי היה שיקבל הצדיק את שכרו בעולם הזה, כדי שלא יטעו בני האדם לדון את הצדיק לכף חובה, ולא יתפלאו על הנהגת ה' בעולמו.
