יא) אם נשחטה בהמת הקרבן, ונמצאת טריפה, הרי זו תצא לבית השריפה. וכן אם נמצא אחד מאיבריה הפנימיין חסר, אף על פי שאינה טריפה, כגון שנמצאת בכוליא אחת, או שניטל הטחול, [שמומים אלו אינם גורמים למיתתה ולכן אינה נחשבת טריפה], הרי זו אסורה למזבח, ותשרף, לא מפני שהיא בעלת מום, שהרי אין חסרון שבפנים – בתוך הגוף נחשב מום, אלא מפני שאין מקריבין חסר כלל, שנאמר 'תמימים יהיו לכם'. וכל היתר כחסר – כל אבר מיותר, הרי הוא כ'חסר', לפיכך אם נמצא שם – בתוך גוף הקרבן שלש כוליות, או שני טחולים, פסולה:
יב) כפי שהתבאר לעיל, אחד המומים העוברים בבהמה הוא 'סנוירין שאינן קבועים', ואי זו היא – היאך יודעים שחסרון הראיה הוא מחמת סנוירין קבועים, ואין זה מום עובר, אלא מום קבוע, כל ששהה הקרבן שמונים יום, ולא ראה. ובתוך אותם שמונים יום בודקין אותו שלש פעמים, ביום שבעה ועשרים מעת שהרגישו בו שאינו רואה, וביום ארבעה וחמשים, וביום שמונים. ואם ראה, מונים לו שמונים יום מעת שפסקה הראייה:
