יד) אף שאסור להביא לקרבן בהמה שנעבדה כעבודה זרה, מכל מקום המשתחוה לקמה – לשדה של חיטים, לשם עבודה זרה, חטיה מותרין לצורך מנחות, שהרי כאשר נטחנו ונעשו קמח, נשתנו, ונדמו – והרי הם דומים בכך לולדות של איסורי מזבח, שהן מותרין, כפי שהתבאר לעיל. וכן בהמה שפטמה האדם בכרשיני [-מאכל בהמה של] עבודה זרה, מותרת למזבח, שהרי נשתנו הכרשינים.
טו) לוקחין – מותר לקנות את כל הקרבנות מן העובדי כוכבים, ואין חוששין להם, לא משום רובע ונרבע, ולא משום מוקצה ונעבד, עד שיודע בודאי שזה נפסל. והראיה לכך, שהרי הוא אומר – נאמר בספר שמואל, לאחר מלחמת שאול באגג, על הצאן והבקר שהיו שם, ואמר שאול לשמואל 'מעמלקי הביאום, אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר, למען זבוח לה' אלקיך'.
