יד) אין אסור משום אתנן זונה ומחיר כלב אלא גופן – הדבר עצמו שניתן כאתנן או כמחיר כלב, לפיכך, איסור זה אינו חל אלא על דבר הראוי ליקרב בעצמו על גבי המזבח, כגון בהמה טהורה ותורין ובני יונה ויין ושמן וסולת, אבל אם נתן לה מעות, ולקחה [-וקנתה] בהן קרבן, הרי זה כשר.
טו) נתן לה באתננה חטים, ועשאתן סולת. או שנתן לה זיתים, ועשאתן שמן. ענבים, ועשאתן יין, הרי אלו כשרים, כיון שכבר נשתנו. נתן לה בהמת קדשים באתננה, לא נאסרה למזבח, ואפילו מנה אותה על פסחו ועל חגיגתו באתננה, לא נפסלו המוקדשין, כיון שכבר זכה בהן גבוה משעה שהקדישן, ואינם יכולים להפסל. וכן אם נתן לה דבר שאינו שלו באתננה, לא פסלו, שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, אלא אם כן נתייאשו הבעלים. אבל אם נתן לה עופות, אף על פי שהן מוקדשין, איסור אתנן חל עליהם, ואסורים, ומדברי קבלה הוא דבר זה, שהעופות שונים משאר הקרבנות, ונאסרים אף לאחר שהם הוקדשו.
