ו וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיָּבֹ֨אוּ֙ בְּנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל־יְהוָ֑ה וַיָּב֥וֹא גַֽם־הַשָּׂטָ֖ן בְּתוֹכָֽם׃ ז וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶל־הַשָּׂטָ֖ן מֵאַ֣יִן תָּבֹ֑א וַיַּ֨עַן הַשָּׂטָ֤ן אֶת־יְהוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר מִשּׁ֣וּט בָּאָ֔רֶץ וּמֵֽהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ׃
֍ ֍ ֍
(ו) ועתה בא לגלות את הסיבה האמיתית שמחמתה באו עליו היסורים הגדולים, שנראה לעין כאילו באו עליו שלא בצדק: וַיְהִי הַיּוֹם, וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' – כל כוחות הטבע הנמצאים בעולם, המקבלים את כוחם וחיותם מה', התייצבו לפניו, כיון שהוא מהווה ומחזיק את כולם, וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם, כלומר, הגם שהשטן אינו ממונה על כח חיובי, אלא על החסרון וההעדר, על ההשחתה והמוות, ואין לו שורש בהווית העולם וקיומו, מכל מקום כיון שהדברים הגשמיים נוצרים בעולם על ידי שדבר אחד נחסר ונפסד וממנו נוצר דבר חדש, וכמו גרגיר תבואה הנרקב באדמה ולאחר מכן צומחת ממנו תבואה חדשה, לכן מצד זה התייצב גם הוא לפני ה', לקבל השפעה וכח לקיומו [ומכל מקום לא נמנה השטן יחד עם שאר הכוחות המכונים 'בני האלהים', אלא הוזכר בפני עצמו כמי שבא 'גם הוא' להתייצב, כי כוחו והשפעתו הם רק בדרך עקיפה].
(ז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן, מֵאַיִן תָּבֹא, כלומר, בשונה משאר הכוחות הפועלים לקיים את העולם, ויונקים את כוחם משרשם העליון והרוחני, הרי החסרון וההעדר אינם שייכים כלל בענינים הרוחניים, אלא רק בארץ הגשמית, וכיון שכוחו ומציאותו הם רק בארץ, שאלו ה' מהיכן בא. וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה', וַיֹּאמַר, כוחי לפעול בארץ הוא בשני ענינים, מִשּׁוּט בָּאָרֶץ – בדברים המתרחשים בדרך מקרה [כי השוטטות מורה על מקריות וארעיות], כמו מלחמות שבהם נהרגים אנשים, או מחלות הנגרמות מכך שאין האנשים שומרים על בריאותם כראוי, וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ – בדברים הקבועים בארץ [כי ההליכה מורה על קביעות], כי כל אדם או בעל חיים אינו נשאר קיים לעולם, אלא בא קיצו בזמן מסוים, והשטן הוא הממונה על פגעים ומיתות אלו, בין המקריים ובין הקבועים.
