יג וַיְהִ֖י הַיּ֑וֹם וּבָנָ֨יו וּבְנֹתָ֤יו אֹֽכְלִים֙ וְשֹׁתִ֣ים יַ֔יִן בְּבֵ֖ית אֲחִיהֶ֥ם הַבְּכֽוֹר׃ יד וּמַלְאָ֛ךְ בָּ֥א אֶל־אִיּ֖וֹב וַיֹּאמַ֑ר הַבָּקָר֙ הָי֣וּ חֹֽרְשׁ֔וֹת וְהָֽאֲתֹנ֖וֹת רֹע֥וֹת עַל־יְדֵיהֶֽם׃ טו וַתִּפֹּ֤ל שְׁבָא֙ וַתִּקָּחֵ֔ם וְאֶת־הַנְּעָרִ֖ים הִכּ֣וּ לְפִי־חָ֑רֶב וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק־אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ׃ טז ע֣וֹד ׀ זֶ֣ה מְדַבֵּ֗ר וְזֶה֮ בָּ֣א וַיֹּאמַר֒ אֵ֣שׁ אֱלֹהִ֗ים נָֽפְלָה֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתִּבְעַ֥ר בַּצֹּ֛אן וּבַנְּעָרִ֖ים וַתֹּֽאכְלֵ֑ם וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק־אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ׃ יז ע֣וֹד ׀ זֶ֣ה מְדַבֵּ֗ר וְזֶה֮ בָּ֣א וַיֹּאמַר֒ כַּשְׂדִּ֞ים שָׂ֣מוּ ׀ שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֗ים וַֽיִּפְשְׁט֤וּ עַל־הַגְּמַלִּים֙ וַיִּקָּח֔וּם וְאֶת־הַנְּעָרִ֖ים הִכּ֣וּ לְפִי־חָ֑רֶב וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק־אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ׃
֍ ֍ ֍
(יג) וַיְהִי הַיּוֹם, וּבָנָיו וּבְנֹתָיו של איוב אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר, והיה זה למחרת היום שבו הקריב איוב קרבנות עבור כל בניו [ולמחרתו התחילו מחדש את סדר הסעודות, שנפתח בבית הבכור], ולכן לא יתכן שאירע אסון זה בגלל חטאם של בניו.
(יד) וּמַלְאָךְ – ושליח בָּא אֶל אִיּוֹב, וַיֹּאמַר, הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת, וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל יְדֵיהֶם,כלומר, היה הדבר באמצע היום, שאין דרך השודדים לבוא בזמן כזה.
(טו) וַתִּפֹּל עליהם מלכות שְׁבָא, וַתִּקָּחֵם – לקחו את הבקר והאתונות, וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִיחָרֶב, כיון שניסו להלחם בהם ולמנוע מהם לגזול את הבהמות, וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי מבין הנערים כדי לְהַגִּיד לָךְ דבר זה.
(טז) עוֹד השליח הזֶה מְדַבֵּר ומספר לאיוב על גזילת בהמותיו והריגת נעריו, וְזֶה – שליח נוסףבָּא, וַיֹּאמַר, אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן הַשָּׁמַיִם, וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים הרועים את הצאן,וַתֹּאכְלֵם, וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ.
(יז) עוֹד השליח הזֶה, השני, מְדַבֵּר אל איוב, וְזֶה – שליח שלישי בָּא, וַיֹּאמַר לאיוב, הכַּשְׂדִּיםשָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים – ראשי גדוד, וַיִּפְשְׁטוּ עַל הַגְּמַלִּים, וַיִּקָּחוּם, וְאֶת הַנְּעָרִים שהיו עם הגמלים הִכּוּ לְפִי חָרֶב, וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ, ושלשת השליחים הללו בישרוהו על אבדן ממונו, ולכן הגיעו שלשתם יחד, וכל אחד בא בטרם השלים השליח שלפניו את דבריו.
