א אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן פָּתַ֤ח אִיּוֹב֙ אֶת־פִּ֔יהוּ וַיְקַלֵּ֖ל אֶת־יוֹמֽוֹ׃ ב וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃ ג יֹ֣אבַד י֭וֹם אִוָּ֣לֶד בּ֑וֹ וְהַלַּ֥יְלָה אָ֝מַ֗ר הֹ֣רָה גָֽבֶר׃
֍ ֍ ֍
פרק ג
הקדמה למענה הראשון של איוב: בדבריו עתה נוטה איוב לדעת המאמינים שהכוכבים ושאר גרמי השמים משפיעים על הנבראים בעולם, וכל הדברים הבאים על האדם, כגון עניות ועשירות, ילדים, חכמה, וכל כיוצא בזה, הכל בא בגזרת הכוכבים, ואי אפשר להמלט מגזרתם. ועל פי זה טען כי גם הנהגת האדם נתונה תחת משטר המערכה, אם טוב ואם רע, ואין האדם שליט וחפשי במעשיו, והבחירה וההשתדלות לא יועילו לו מאומה, והבין עתה שזו הסיבה לכך שבאו עליו יסורים על אף שהוא צדיק גמור, ועל אף שלא יתכן שהיה הדבר במקרה, אלא היה הדבר מחמת מזלו הרע. ולפי הבנתו עתה ודאי שה' יודע את כל הנעשה בעולם, אלא שאין הדברים הרעים באים מכוחו, אלא מכח מערכת גרמי השמים והכוכבים, הגורמים רעה וטובה לבני האדם, ואין לכך כל שייכות עם מעשיהם הטובים או הרעים של האנשים. ומכל מקום אין בכך עוול מצד השכר והעונש, כיון שאין האדם עושה את מעשיו בבחירה, אלא הוא מוכרח לעשות מצד הוראת מזלו.
(א) אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיהוּ, וַיְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ, כי חשב שהכל תלוי במערכת הכוכבים והמזלות.
(ב) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר.
(ג) כיון שמצבו של האדם בעולם נקבע לפי מערכת הכוכבים ביום ההריון וביום הלידה, לכןיֹאבַד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ, וְהַלַּיְלָה שכביכול אָמַר בהוראת המזלות שהֹרָה גָבֶר.
