טז מִלְּבַ֞ד הִתְיַחְשָׂ֣ם לִזְכָרִ֗ים מִבֶּ֨ן שָׁל֤וֹשׁ שָׁנִים֙ וּלְמַ֔עְלָה לְכָל־הַבָּ֥א לְבֵית־יְהוָ֖ה לִדְבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֑וֹ לַעֲב֣וֹדָתָ֔ם בְּמִשְׁמְרוֹתָ֖ם כְּמַחְלְקֽוֹתֵיהֶֽם׃ יזוְאֵ֨ת הִתְיַחֵ֤שׂ הַכֹּֽהֲנִים֙ לְבֵ֣ית אֲבֽוֹתֵיהֶ֔ם וְהַ֨לְוִיִּ֔ם מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וּלְמָ֑עְלָה בְּמִשְׁמְרֽוֹתֵיהֶ֖ם בְּמַחְלְקֽוֹתֵיהֶֽם׃ יח וּלְהִתְיַחֵ֗שׂ בְּכָל־טַפָּ֛ם נְשֵׁיהֶ֛ם וּבְנֵיהֶ֥ם וּבְנֽוֹתֵיהֶ֖ם לְכָל־קָהָ֑ל כִּ֥י בֶאֱמֽוּנָתָ֖ם יִתְקַדְּשׁוּ־קֹֽדֶשׁ׃
֍ ֍ ֍
(טז) כפי שהתבאר, חלוקה זו היתה רק לאותם שנשארו בעריהם ולא באו לעבוד במקדש, אך אותם שבאו לעבוד במקדש היו מקבלים את חלקם מיד כנניהו הלוי, ושמעי, והממונים תחתיהם, מִלְּבַד הִתְיַחְשָׂם לִזְכָרִים מִבֶּן שָׁלוֹשׁשָׁנִים וּלְמַעְלָה – לא רק אותם שבאו בעצמם לעבוד היו מקבלים את חלקם בירושלים, אלא גם בניהם המתייחסים אחריהם, שבאו עמהם לירושלים, אף שעדיין לא היו ראויים לעבודה, לְכָל הַבָּא לְבֵית ה' לעבוד עבודתו, לִדְבַר יוֹםבְּיוֹמוֹ, לַעֲבוֹדָתָם בְּמִשְׁמְרוֹתָם כְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם.
(יז) וְאֵת הִתְיַחֵשׂ הַכֹּהֲנִים לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם וְהַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה – וכל מי שהגיע לגיל עשרים היה מקבל חלוקה בפני עצמו, ואם היו לו בנים היו מקבלים עמו, בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם – כל אחד לפי משמרו, בְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם – ולפי החלוקה שהיתה באותו הזמן.
(יח) ומה שהתבאר (פסוק ט"ו) שבחלוקת התרומות והמעשרות בערי הכהנים והלויים היו שוים הקטנים והגדולים, וּלְהִתְיַחֵשׂ בְּכָל טַפָּם נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶםוּבְנוֹתֵיהֶם לְכָל קָהָל, כלומר, כל קהל מן הכהנים או הלויים היה מקבל חלוקה לפי מספר הנפשות, של טפיהם ונשיהם, מלבד אותם שעבדו בירושלים שהיו מקבלים שם חלוקה פני עצמה, והטעם שגם היושבים בעריהם היו מקבלים,כִּי בֶאֱמוּנָתָם יִתְקַדְּשׁוּ קֹדֶשׁ – על ידי אמונתם בה' ובתורתו, היו קדושים לאלוקיהם, ולכן נטלו מחלוקה זו.
