יד וּבְהֽוֹצִיאָ֣ם אֶת־הַכֶּ֔סֶף הַמּוּבָ֖א בֵּ֣ית יְהוָ֑ה מָצָא֙ חִלְקִיָּ֣הוּ הַכֹּהֵ֔ן אֶת־סֵ֥פֶר תּֽוֹרַת־יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ טו וַיַּ֣עַן חִלְקִיָּ֗הוּ וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־שָׁפָ֣ן הַסּוֹפֵ֔ר סֵ֧פֶר הַתּוֹרָ֛ה מָצָ֖אתִי בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה וַיִּתֵּ֧ן חִלְקִיָּ֛הוּ אֶת־הַסֵּ֖פֶר אֶל־שָׁפָֽן׃ טז וַיָּבֵ֨א שָׁפָ֤ן אֶת־הַסֵּ֨פֶר֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּ֨שֶׁב ע֧וֹד אֶת־הַמֶּ֛לֶךְ דָּבָ֖ר לֵאמֹ֑ר כֹּ֛ל אֲשֶׁר־נִתַּ֥ן בְּיַד־עֲבָדֶ֖יךָ הֵ֥ם עֹשִֽׂים׃ יז וַיַּתִּ֕יכוּ אֶת־הַכֶּ֖סֶף הַנִּמְצָ֣א בְּבֵית־יְהוָ֑ה וַֽיִּתְּנ֗וּהוּ עַל־יַד֙ הַמֻּפְקָדִ֔ים וְעַל־יַ֖ד עוֹשֵׂ֥י הַמְּלָאכָֽה׃
֍ ֍ ֍
(יד) וּבְהוֹצִיאָם אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית ה', מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן אֶת סֵפֶר תּוֹרַתה' בְּיַד מֹשֶׁה – את ספר התורה שכתב משה רבינו בעצמו, והסתירו אותו בימי מלכי יהודה הרשעים כדי שלא יזיקוהו, ועתה נמצא הספר.
(טו) וַיַּעַן חִלְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶל שָׁפָן הַסּוֹפֵר, סֵפֶר הַתּוֹרָה [בה"א הידיעה, כלומר ספר התורה הידוע והמפורסם, שנכתב על ידי משה רבינו בעצמו], מָצָאתִיבְּבֵית ה', וַיִּתֵּן חִלְקִיָּהוּ אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן.
(טז) וַיָּבֵא שָׁפָן אֶת הַסֵּפֶר אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיָּשֶׁב עוֹד אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר, כֹּל אֲשֶׁרנִתַּן בְּיַד עֲבָדֶיךָ, והוא הכסף שקיבצו מכל ערי ישראל, הֵם עֹשִׂים – מתיכים אותו עתה כדי ליתנו לעושי המלאכה.
(יז) וַיַּתִּיכוּ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְּבֵית ה' – ואילו את הכסף שכבר היה בבית ה' קודם לכן, מהנדרים והנדבות שניתנו לכהן גדול, אותו כבר התיכו קודם שבאה הפקודה לכך מאת המלך, וַיִּתְּנוּהוּ עַל יַד הַמֻּפְקָדִים, וְעַל יַד עוֹשֵׂיהַמְּלָאכָה.
