ז וַיָּ֣רֶם יֹֽאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן כְּבָשִׂ֣ים וּבְנֵֽי־עִזִּים֮ הַכֹּ֣ל לַפְּסָחִים֒ לְכָל־הַנִּמְצָ֗א לְמִסְפַּר֙ שְׁלֹשִׁ֣ים אֶ֔לֶף וּבָקָ֖ר שְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֑ים אֵ֖לֶּה מֵֽרְכ֥וּשׁ הַמֶּֽלֶךְ׃ ח וְשָׂרָ֞יו לִנְדָבָ֥ה לָעָ֛ם לַכֹּֽהֲנִ֥ים וְלַלְוִיִּ֖ם הֵרִ֑ימוּ חִלְקִיָּ֨ה וּזְכַרְיָ֜הוּ וִֽיחִיאֵ֗ל נְגִידֵי֙ בֵּ֣ית הָֽאֱלֹהִ֔ים לַכֹּֽהֲנִ֞ים נָֽתְנ֣וּ לַפְּסָחִ֗ים אַלְפַּ֨יִם֙ וְשֵׁ֣שׁ מֵא֔וֹת וּבָקָ֖ר שְׁלֹ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ ט וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל אֶחָ֗יו וַֽחֲשַׁבְיָ֧הוּ וִֽיעִיאֵ֛ל וְיֽוֹזָבָ֖ד שָׂרֵ֣י הַלְוִיִּ֑ם הֵרִ֨ימוּ לַלְוִיִּ֤ם לַפְּסָחִים֙ חֲמֵ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וּבָקָ֖ר חֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ י וַתִּכּ֖וֹן הָֽעֲבוֹדָ֑ה וַיַּֽעַמְד֨וּ הַכֹּֽהֲנִ֧ים עַל־עָמְדָ֛ם וְהַלְוִיִּ֥ם עַל־מַחְלְקוֹתָ֖ם כְּמִצְוַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃ יא וַֽיִּשְׁחֲט֖וּ הַפָּ֑סַח וַיִּזְרְק֤וּ הַכֹּֽהֲנִים֙ מִיָּדָ֔ם וְהַלְוִיִּ֖ם מַפְשִׁיטִֽים׃ יב וַיָּסִ֨ירוּ הָֽעֹלָ֜ה לְ֠תִתָּם לְמִפְלַגּ֤וֹת לְבֵית־אָבוֹת֙ לִבְנֵ֣י הָעָ֔ם לְהַקְרִיב֙ לַֽיהוָ֔ה כַּכָּת֖וּב בְּסֵ֣פֶר מֹשֶׁ֑ה וְכֵ֖ן לַבָּקָֽר׃
֍ ֍ ֍
(ז) וַיָּרֶם [-הפריש] יֹאשִׁיָּהוּ לִבְנֵי הָעָם, צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים, הַכֹּל לַפְּסָחִים – לצורך הקרבת קרבנות הפסח, לְכָל הַנִּמְצָא בירושלים, לְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים אֶלֶף,וּבָקָר לקרבנות חגיגה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, כל אֵלֶּה ניתנו לישראל מֵרְכוּשׁ הַמֶּלֶךְ.
(ח) וְשָׂרָיו לִנְדָבָה לָעָם לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם – והשרים הוסיפו לנדב את הקרבנות לצורך הכהנים והלויים, הֵרִימוּ חִלְקִיָּה וּזְכַרְיָהוּ וִיחִיאֵל, נְגִידֵי בֵּית הָאֱלֹהִים,לַכֹּהֲנִים נָתְנוּ לַפְּסָחִים אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת, וּבָקָר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת.
(ט) וְכָנַנְיָהוּ וּשְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְאֵל אֶחָיו, וַחֲשַׁבְיָהוּ וִיעִיאֵל וְיוֹזָבָד, שָׂרֵי הַלְוִיִּם,הֵרִימוּ לַלְוִיִּם – הפרישו קרבנות לצורך הלויים, לַפְּסָחִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים, וּבָקָרחֲמֵשׁ מֵאוֹת.
(י) וַתִּכּוֹן הָעֲבוֹדָה – נעשתה העבודה בהכנה וכתיקונה, וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים עַלעָמְדָם, כל משמר לבדו, וְהַלְוִיִּם עַל מַחְלְקוֹתָם – כפי שנחלקו למשמרות, כְּמִצְוַתהַמֶּלֶךְ, שציוה שכל משמרת תעמוד בפני עצמה.
(יא) וַיִּשְׁחֲטוּ הלויים את הַפָּסַח, כיון ששחיטה כשרה אפילו בזרים, וַיִּזְרְקוּהַכֹּהֲנִים את הדם לאחר שקיבלוהו מִיָּדָם של הלויים, וְהַלְוִיִּם מַפְשִׁיטִים את עורות הפסחים.
(יב) וַיָּסִירוּ הָעֹלָה – את החלבים והאימורים העולים על מזבח ה', לְתִתָּם – כדי שיוכלו לתת את שאר בשר הפסח לְמִפְלַגּוֹת לְבֵית אָבוֹת לִבְנֵי הָעָם, ולתת את החלבים והאימורים לכהנים לְהַקְרִיב לַה', כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר מֹשֶׁה, וְכֵן עשו לַבָּקָרשל שלמי החגיגה.
