ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה עַל־הַנְּבִיאִ֖ים הַמַּתְעִ֣ים אֶת־עַמִּ֑י הַנֹּֽשְׁכִ֤ים בְּשִׁנֵּיהֶם֙ וְקָֽרְא֣וּ שָׁל֔וֹם וַֽאֲשֶׁר֙ לֹֽא־יִתֵּ֣ן עַל־פִּיהֶ֔ם וְקִדְּשׁ֥וּ עָלָ֖יו מִלְחָמָֽה׃ ו לָכֵ֞ן לַ֤יְלָה לָכֶם֙ מֵֽחָז֔וֹן וְחָֽשְׁכָ֥ה לָכֶ֖ם מִקְּסֹ֑ם וּבָ֤אָה הַשֶּׁ֨מֶשׁ֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים וְקָדַ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם הַיּֽוֹם׃ ז וּבֹ֣שׁוּ הַֽחֹזִ֗ים וְחָֽפְרוּ֙ הַקֹּ֣סְמִ֔ים וְעָט֥וּ עַל־שָׂפָ֖ם כֻּלָּ֑ם כִּ֛י אֵ֥ין מַֽעֲנֵ֖ה אֱלֹהִֽים׃ ח וְאוּלָ֗ם אָֽנֹכִ֞י מָלֵ֤אתִי כֹ֨חַ֙ אֶת־ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וּמִשְׁפָּ֖ט וּגְבוּרָ֑ה לְהַגִּ֤יד לְיַֽעֲקֹב֙ פִּשְׁע֔וֹ וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל חַטָּאתֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(ה) כֹּה אָמַר ה' עַל הַנְּבִיאִים – נביאי השקר, הַמַּתְעִים אֶת עַמִּי מדרך הטוב, ועושים כן להנאת עצמם, כדי שיתנו להם מזון, הַנֹּשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם את המאכלים שנותנים להם האנשים, וְקָרְאוּ שָׁלוֹם – ותמורת זאת יאמרו לאותם אנשים דברי שלום. וַאֲשֶׁר לֹא יִתֵּן עַל פִּיהֶם מאכלים, וְקִדְּשׁוּ עָלָיו מִלְחָמָה, להתנבאות עליו דברים רעים.
(ו) לָכֵן יהיו עונשיהם כפי חטאיהם, כי אותם החוזים בלילה, לא יבוא להם החזון בלילה, אלא אדרבה, לַיְלָה לָכֶם מֵחָזוֹן – מחמת החזון יבוא עליהם ה'לילה', והיינו החושך והצרה. ואותם קוסמים העושים מעשיהם בחשיכה, לא יבוא להם הקסם על ידי החושך, אלא וְחָשְׁכָה לָכֶם מִקְּסֹם – יבוא עליהם החושך מחמת הקסמים שעשו. ונביאי השקר המתנבאים ביום, וּבָאָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַנְּבִיאִים – תשקע עליהם שמש הצלחתם, וְקָדַר עֲלֵיהֶם הַיּוֹם – בעיצומו של יום, כשהם בתוקף הצלחתם, יחשיך עליהם היום, כי תשיג אותם הצרה קודם זמנה.
(ז) וּבֹשׁוּ הַחֹזִים, וְחָפְרוּ הַקֹּסְמִים [וה'חפירה' היא יותר מהבושה, וכיון ששקריו של הקוסם נגלים יותר, יתבייש יותר], וְעָטוּ עַל שָׂפָם כֻּלָּם, כאבל המכסה את פיו שלא לדבר, כִּי יתברר לכולם שאֵין מַעֲנֵה אֱלֹהִים בפיהם, אלא דברי שקר ושוא.
(ח) וְאוּלָם אָנֹכִי אינני כנביאי השקר הללו, האומרים נבואות רעות למי שאינו נותן להם מזון, אלא מָלֵאתִי כֹחַ אֶת רוּחַ ה', וּמִשְׁפָּט וּגְבוּרָה לומר את האמת לכולם, ללא פחד ומורא, לְהַגִּיד לְיַעֲקֹב, שהם עשרת השבטים, פִּשְׁעוֹ, שפשעו ומרדו בה' ללכת לעבוד עבודה זרה, וּלְיִשְׂרָאֵל, שהם שבט יהודה, חַטָּאתוֹ, שהיו חוטאים מחמת תאוותם, ולא בדרך מרידה.
