כא לִֽי־שָׁמְע֥וּ וְיִחֵ֑לּוּ וְ֝יִדְּמ֗וּ לְמ֣וֹ עֲצָתִֽי׃ כב אַֽחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ וְ֝עָלֵ֗ימוֹ תִּטֹּ֥ף מִלָּתִֽי׃ כג וְיִֽחֲל֣וּ כַמָּטָ֣ר לִ֑י וּ֝פִיהֶ֗ם פָּֽעֲר֥וּ לְמַלְקֽוֹשׁ׃ כד אֶשְׂחַ֣ק אֲ֭לֵהֶם לֹ֣א יַֽאֲמִ֑ינוּ וְא֥וֹר פָּ֝נַ֗י לֹ֣א יַפִּילֽוּן׃ כה אֶ֥בְחַ֣ר דַּרְכָּם֮ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ וְ֭אֶשְׁכּוֹן כְּמֶ֣לֶךְ בַּגְּד֑וּד כַּֽאֲשֶׁ֖ר אֲבֵלִ֣ים יְנַחֵֽם׃
֍ ֍ ֍
(כא) ומביא עתה ראיות לכך שהיו נשמעים אליו מאהבה, ולא מיראה, כי העושה מיראה אינו רוצה שיצוו עליו דברים נוספים, ואילו לִי שָׁמְעוּ, וְיִחֵלּוּ – היו מייחלים ומקוים לשמוע את דברי, וְיִדְּמוּ לְמוֹ עֲצָתִי – והיו שותקים וממתינים לשמוע את עצתי.
(כב) אַחֲרֵי דְבָרִי לֹא יִשְׁנוּ – לא היו משנים ממה שציוויתי אותם, אפילו בהיותם בסתר באין רואה, וְעָלֵימוֹ תִּטֹּף מִלָּתִי – גם בשעה שהייתי מטיף להם דברי מוסר ותוכחה, הקשיבו והתבוננו בדברי.
(כג) וְיִחֲלוּ כַמָּטָר לִי – כפי שהצמחים מייחלים למטר, כי הוא הנותן להם חיים, כך היו הכל מקבלים את דברי תוכחתי, כי ידעו שהם דברי חכמה אמיתיים. ואף כאשר חזרתי והוכחתי אותם כמה פעמים לא מאסו בדברי, וּפִיהֶם פָּעֲרוּ לְמַלְקוֹשׁ – היו דומים הם לצמחים הפוערים פיהם לקבל את המלקוש, הוא הגשם היורד באחרונה.
(כד) וגם כאשר אֶשְׂחַק אֲלֵהֶם – אראה להם פנים שוחקות ומאירות, לֹא יַאֲמִינוּ – נהגו כאילו אינם מאמינים שאני שוחק עמהם, וְאוֹר פָּנַי לֹא יַפִּילוּן – אור פני אינו מחסיר את יראת הרוממות שיש להם ממני.
(כה) ומחמת כל זה לא הוצרכתי להיבדל מדרכי העם ומנהגיו, כפי שעושים השרים הרוצים להטיל אימתם על הציבור, אלא אֶבְחַר דַּרְכָּם, להתנהג כאחד העם, וְאֵשֵׁב רֹאשׁ – ובכל זאת אשב תמיד בראש, וְאֶשְׁכּוֹן כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד, כי הייתי דומה למלך שהכל נשמעים לו, אך לא מצד השררה והשלטון, אלא כַּאֲשֶׁר אֲבֵלִים יְנַחֵם – כאדם שאומר דברי תנחומים ולימודים טובים, שהכל אוהבים אותו ושומעים לדבריו.
