יג אִם־אֶמְאַ֗ס מִשְׁפַּ֣ט עַ֭בְדִּי וַֽאֲמָתִ֑י בְּ֝רִבָ֗ם עִמָּדִֽי׃ יד וּמָ֣ה אֶֽ֭עֱשֶׂה כִּֽי־יָק֣וּם אֵ֑ל וְכִֽי־יִ֝פְקֹ֗ד מָ֣ה אֲשִׁיבֶֽנּוּ׃ טו הֲֽלֹא־בַ֭בֶּטֶן עֹשֵׂ֣נִי עָשָׂ֑הוּ וַ֝יְכֻנֶ֗נּוּ בָּרֶ֥חֶם אֶחָֽד׃
֍ ֍ ֍
(יג) ממשיך איוב ומתאר את הנהגותיו בדברים שבין אדם לחבירו, אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי, בְּרִבָם עִמָּדִי, והגם שהם קנין כספי.
(יד) והטעם שלא מאסתי במשפטם, וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל לשפוט אותי על מעשי, והלא גם לי יש משפט עימו, שאני טוען טענות על היסורים שבאו עלי חינם, וְכִי יִפְקֹד ויאמר לי את הדברים שיובאו בהמשך, מָה אֲשִׁיבֶנּוּ.
(טו) וכך יאמר לי ה', כיצד תצעק אל אדונך ה', בזמן שאתה לא שמעת משפט עבדך, הגם שבמהותו הוא שוה לך, הֲלֹא בַבֶּטֶן עֹשֵׂנִי עָשָׂהוּ – אני ועבדי דומים בכך ששנינו ילודי אשה, וַיְכֻנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד, ואם לא אשמע את צעקת עבדי ואמתי, איך אוכל לבוא ולטעון טענות לפני ה'.
