ט עֶרְיָ֤ה תֵעוֹר֙ קַשְׁתֶּ֔ךָ שְׁבֻע֥וֹת מַטּ֖וֹת אֹ֣מֶר סֶ֑לָה נְהָר֖וֹת תְּבַקַּע־אָֽרֶץ׃ י רָא֤וּךָ יָחִ֨ילוּ֙ הָרִ֔ים זֶ֥רֶם מַ֖יִם עָבָ֑ר נָתַ֤ן תְּהוֹם֙ קוֹל֔וֹ ר֖וֹם יָדֵ֥יהוּ נָשָֽׂא׃
֍ ֍ ֍
(ט) וכיון שניסים אלו יהיו בהכנעת יסוד המים שבעולם, מזכיר הנביא את ברית הקשת בענן, שלאחר המבול כרת ה' ברית עם נח ובניו לעולם שלא יוסיפו המים לעלות על הארץ לשטוף ולהחריב את כולה, ועל כך אומר, עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ – קשת ה' תתעורר ותתגלה, ועל ידי זה ייחלש יסוד המים שבעולם, ויתייבשו ויתבקעו הנהרות והימים, ועל ידי זכרון הקשת תיזכר השבועה שנשבע ה' באותו זמן שלא יביא עוד מבול לעולם, ועל ידי זה שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת אֹמֶר – יזכור האומר גם את השבועה שנשבע ה' למטות ושבטי ישראל, שיגאל אותם מגלותם באחרית הימים, ושבועות אלו שייכות זו לזו, כמו שנאמר בנבואת ישעיהו (נ"ד ט') 'כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ', סֶלָה [-ומילה זו מורה על סיום הענין]. ועתה מתאר שכנגד זה שיסוד המים יחלש במקום שישראל עוברים בו, הרי לעומת זאת במקום שיהיו אויבי ישראל יתגבר יסוד המים כדי לעשות נקמות בגויים, ולכן נְהָרוֹת תְּבַקַּע אָרֶץ, כי באותם מקומות יתגבר יסוד המים על יסוד הארץ והעפר.
(י) רָאוּךָ יָחִילוּ [-יתחלחלו ויפחדו] ההָרִים, כי זֶרֶם מַיִם עָבָר – המים יתנשאו לזרום ולעלות אפילו לראשי ההרים, נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ – וכאילו התהום פוקד ומורה למים, רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא – שישאו המים את ידיהם ויתחזקו לעלות אל ראשי ההרים.
