י וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻם־יְהוָ֗ה ק֤וֹל צְעָקָה֙ מִשַּׁ֣עַר הַדָּגִ֔ים וִֽילָלָ֖ה מִן־הַמִּשְׁנֶ֑ה וְשֶׁ֥בֶר גָּד֖וֹל מֵֽהַגְּבָעֽוֹת׃ יא הֵילִ֖ילוּ יֹֽשְׁבֵ֣י הַמַּכְתֵּ֑שׁ כִּ֤י נִדְמָה֙ כָּל־עַ֣ם כְּנַ֔עַן נִכְרְת֖וּ כָּל־נְטִ֥ילֵי כָֽסֶף׃ יב וְהָיָה֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא אֲחַפֵּ֥שׂ אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֖ם בַּנֵּר֑וֹת וּפָֽקַדְתִּ֣י עַל־הָֽאֲנָשִׁ֗ים הַקֹּֽפְאִים֙ עַל־שִׁמְרֵיהֶ֔ם הָאֹֽמְרִים֙ בִּלְבָבָ֔ם לֹֽא־יֵיטִ֥יב יְהוָ֖ה וְלֹ֥א יָרֵֽעַ׃ יג וְהָיָ֤ה חֵילָם֙ לִמְשִׁסָּ֔ה וּבָֽתֵּיהֶ֖ם לִשְׁמָמָ֑ה וּבָנ֤וּ בָתִּים֙ וְלֹ֣א יֵשֵׁ֔בוּ וְנָֽטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְלֹ֥א יִשְׁתּ֖וּ אֶת־יֵינָֽם׃
֍ ֍ ֍
(י) וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא, נְאֻם ה', יישמע קוֹל צְעָקָה מִשַּׁעַר הַדָּגִים, שם היו המון העם, וִילָלָה, הגדולה מהצעקה, תישמע מִן הַמִּשְׁנֶה – מהמקום השני בחשיבותו אחרי מקום המלכות, שבו ישבו השרים, וְשֶׁבֶר גָּדוֹל – עיקר השבר יישמע מֵהַגְּבָעוֹת, ממרומי הר ציון, שם ישבו המלך ויועציו.
(יא) הֵילִילוּ העשירים והסוחרים יֹשְׁבֵי הַמַּכְתֵּשׁ, שלא הרגישו עדיין בשבר הגדול, כי היו נוסעים לצורך מסחרם למקומות רחוקים, כִּי נִדְמָה כָּל עַם כְּנַעַן – הדומים לכנענים שזהו כינוי לסוחרים ההולכים למרחק לצורך מסחרם, גם הם יבכו ויצעקו עתה, כי נִכְרְתוּ כָּל נְטִילֵי [-משאות] הכָסֶף, וחדל גם המסחר.
(יב) וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא, אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת, למצוא את היושבים לבדם בקצוות העיר, וּפָקַדְתִּי גם עַל אותם הָאֲנָשִׁים הַקֹּפְאִים עַל שִׁמְרֵיהֶם, כיין הסגור בכלי ושוקט על שמריו, שאינם שרים ואינם סוחרים, אלא מתפרנסים משדותיהם וכרמיהם, ובשונה מהסוחרים הזקוקים להצלחה מחודשת בכל שעה, ומרגישים את ההשגחה העליונה, הרי אותם אנשים חושבים כי פרנסתם מזומנת מאליה משדותיהם, ומחמת כן הם כופרים בהשגחה העליונה, והם הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם, לֹא יֵיטִיב ה' וְלֹא יָרֵעַ.
(יג) וגם הם ייענשו, וְהָיָה חֵילָם [-כוחם וחוזקם] לִמְשִׁסָּה, וּבָתֵּיהֶם לִשְׁמָמָה, וּבָנוּ בָתִּים וְלֹא יֵשֵׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְלֹא יִשְׁתּוּ אֶת יֵינָם.
