כא כִּֽי־עֵ֭ינָיו עַל־דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ וְֽכָל־צְעָדָ֥יו יִרְאֶֽה׃ כב אֵֽין־חֹ֭שֶׁךְ וְאֵ֣ין צַלְמָ֑וֶת לְהִסָּ֥תֶר שָׁ֝֗ם פֹּ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃ כג כִּ֤י לֹ֣א עַל־אִ֭ישׁ יָשִׂ֣ים ע֑וֹד לַֽהֲלֹ֥ךְ אֶל־אֵ֗֝ל בַּמִּשְׁפָּֽט׃
֍ ֍ ֍
(כא) עתה משיב אליהוא לשאלת איוב מדוע יש 'רשע וטוב לו', ומדוע אין הקדוש ברוך הוא מעניש את הרשעים בפרהסיא, באופן שיכירו הכל כי יד ה' עשתה זאת. ועל כך אומר אליהוא שיש הבדל בין מלך בשר ודם המעניש את המורדים בו, לבין העונש שמעניש ה' את הרשעים, כי מלך המוצא אדם המורד בו ממהר להענישו משתי סיבות, א. כיון שאינו יודע מעצמו מי הוא החוטא נגדו ובמה הוא חוטא, ולכן כשמוצא מי שחטא נגדו ממהר להענישו לפני שהלה יגרום לו רעה שלא יוכל להינצל ממנה. ב. כי הוא חושש שמא הלה יברח או יסתתר באופן שלא יוכל עוד למוצאו ולהענישו, ולכן מיד כשיש לו אפשרות להענישו, עושה כן, אך אצל ה' לא שייכים טעמים אלו, כִּי עֵינָיו עַל דַּרְכֵי אִישׁ, ויודע הוא תמיד כל מי שחוטא נגדו ובמה הוא חוטא, וְכָל צְעָדָיו יִרְאֶה, ויודע הוא את כל מעשיו.
(כב) וכן לא שייך אצל ה' החשש השני, שיברח או יסתתר החוטא, כי אֵין חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת, שיוכלו לְהִסָּתֶר שָׁם פֹּעֲלֵי אָוֶן. ודי לאדם בכך שיידע שני עיקרים אלו, שה' מכיר ויודע את כל מעשי בני האדם, ויש לו את היכולת להענישם מתי שירצה.
(כג) ולכן אין טעם לכך שיתן האדם עצות לה' מתי ואיך להעניש את הרשעים, כִּי לֹא עַל אִישׁ יָשִׂים עוֹד – דבר זה אינו מוטל על שום אדם, לַהֲלֹךְ אֶל אֵל בַּמִּשְׁפָּט – לעמוד למשפט כנגד ה', ולומר לו כיצד עליו לנהוג עם הרשעים.
