ז בְּיוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לְעַשְׁתֵּֽי־עָשָׂ֥ר חֹ֨דֶשׁ֙ הוּא־חֹ֣דֶשׁ שְׁבָ֔ט בִּשְׁנַ֥ת שְׁתַּ֖יִם לְדָֽרְיָ֑וֶשׁ הָיָ֣ה דְבַר־יְהוָ֗ה אֶל־זְכַרְיָה֙ בֶּן־בֶּ֣רֶכְיָ֔הוּ בֶּן־עִדּ֥וֹא הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר׃ ח רָאִ֣יתִי ׀ הַלַּ֗יְלָה וְהִנֵּה־אִישׁ֙ רֹכֵב֙ עַל־ס֣וּס אָדֹ֔ם וְה֣וּא עֹמֵ֔ד בֵּ֥ין הַֽהֲדַסִּ֖ים אֲשֶׁ֣ר בַּמְּצֻלָ֑ה וְאַֽחֲרָיו֙ סוּסִ֣ים אֲדֻמִּ֔ים שְׂרֻקִּ֖ים וּלְבָנִֽים׃ ט וָֽאֹמַ֖ר מָה־אֵ֣לֶּה אֲדֹנִ֑י וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הַמַּלְאָךְ֙ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֔י אֲנִ֥י אַרְאֶ֖ךָּ מָה־הֵ֥מָּה אֵֽלֶּה׃
֍ ֍ ֍
(ז) בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ [-לחודש האחד עשר], הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ [והזכיר בנבואה זו את היום, החודש והשנה, כיון שהיה זה חמשים ותשעה ימים לאחר יסוד בית המקדש בעשרים וארבעה בכסלו, והתנבא בנבואה זו על חורבן מלכות פרס, ורמז בכך שמלכות פרס תתקיים חמשים ותשע שנה], הָיָה דְבַר ה' אֶל זְכַרְיָה, בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ, בֶּן עִדּוֹא, הַנָּבִיא, לֵאמֹר. [וגם כאן הזכיר את שם אביו ושם אבי אביו, שהיו גם הם נביאים, לומר שבזכות אבותיו זכה לנבואות גדולות וחשובות אלו].
(ח) רָאִיתִי הַלַּיְלָה – ראיתי את המלכות שתהיה אחרי מלכות פרס [וכל מלכות של הגויים, בזמן שישראל בגלות, משולה ל'לילה'], וְהִנֵּה אִישׁ רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם, וה'איש' הוא רמז למלאך הממונה על מלכות יון, והסוס האדום הוא רמז לאלכסנדר מוקדון שהיה איש מלחמה [ו'סוס' בכל מקום הוא רמז למלחמה, ו'אדום' מורה על כך שהוא שופך דם], והוא שניצח את דרויש מלך פרס ונטל ממנו את מלכותו, ושלט על העולם כולו, אך כלפי ישראל היה סימן לטובה, וְהוּא עֹמֵד – כי הוא עמד ונעצר מלשפוך דם, בהיותו בֵּין הַהֲדַסִּים – הצדיקים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה – במצולת העולם השפל, והיינו בארץ ישראל, שם נמצאים הצדיקים, כי בזמן שכבש אלכסנדר מוקדון את כל ארצות העולם הגיע גם לארץ ישראל, ושם יצאו לקראתו שמעון הצדיק שהיה הכהן הגדול עם כל אחיו הכהנים, וירד אלכסנדר מעל סוסו והשתחווה לו, ולא החריב את ירושלים ולא עשה להם רעה, וְאַחֲרָיו – אחרי הסוס האדום המורה על אלכסנדר מוקדון, כלומר, אחרי מותו, היו מלכים אחרים ממלכות יוון, חלקם סוּסִים אֲדֻמִּים, המורים על שפיכת דם במלחמה, חלקם היו שְׂרֻקִּים – מורכבים מצבע אדום ולבן, כי לפעמים היו נלחמים ושופכים דם, ולפעמים היו במנוחה ושלום, וּלְבָנִים – וחלקם היו אנשי שלום ומנוחה, והסוס הלבד מורה על הגאווה וההתנשאות, ללא שפיכת דם במלחמה.
(ט) וָאֹמַר – שאל זכריה את המלאך המשפיע עליו את הנבואה, מָה אֵלֶּה, אֲדֹנִי. וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, אֲנִי אַרְאֶךָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה – על ידי המראות האחרות שאראה לך, תבין גם את מה שראית עתה.
