פרק ו א בְּ֭נִי אִם־עָרַ֣בְתָּ לְרֵעֶ֑ךָ תָּקַ֖עְתָּ לַזָּ֣ר כַּפֶּֽיךָ׃ ב נוֹקַ֥שְׁתָּ בְאִמְרֵי־פִ֑יךָ נִ֝לְכַּ֗דְתָּ בְּאִמְרֵי־פִֽיךָ׃ ג עֲשֵׂ֨ה זֹ֥את אֵפ֪וֹא ׀ בְּנִ֡י וְֽהִנָּצֵ֗ל כִּ֘י בָ֤אתָ בְכַף־רֵעֶ֑ךָ לֵ֥ךְ הִ֝תְרַפֵּ֗ס וּרְהַ֥ב רֵעֶֽיךָ׃
֍ ֍ ֍
(א) עתה מלמד את בנו דרך ישרה בהנהגות העולם, וזהו משל להנהגתו עם ה', כפי שיבואר הנמשל להלן (פסוק ה'): בְּנִי, אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ – אם קיבלת ערבות עבור חוב של חברך, ואחר כך תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ – נתת 'תקיעת כף' לאדם זר, בענין שהוא בהיפך מהערבות הראשונה, וכגון שערבת לחברך למכור לו שדה, ואחר כך תקעת כפך לאדם זר והתחייבת שתמכור לו את אותה השדה, ותקיעת כף מחייבת יותר מהערבות.
(ב) נמצא שבתחילה נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ, במה שערבת לחברך, והתחייבת לעשות עבורו דבר זה, ואחר כך נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ, בכך שתקעת כפך לזר, והרי אתה לכוד בין שניהם.
(ג) ועל כך העצה היא, עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא, בְּנִי, וְהִנָּצֵל, כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ – מאחר ונתפסת תחילה בכף רעך, שהרי הערבות שלו היתה קודם, לֵךְ הִתְרַפֵּס – השפל עצמך בפני אותו אדם זר, שיוותר לך על תקיעת הכף שנתת לו, וּרְהַב רֵעֶיךָ – או שתגדיל את רעך, לעשות רצונו בדברים אחרים, עד שיפטור אותך מהערבות הראשונה שנתת לו.
