ג) לא היה לו למלך ספר תורה קודם שימלוך, צריך לכתוב לו אחר שמלך שני ספרי תורה, אחד מניחו בבית גנזיו, והשני יהיה עמו תמיד, לא יסור מעמו אלא בלילה בלבד, וכשיכנס לבית המרחץ או לבית הכסא, או לישן על מטתו:
ד) ספר תורה שכתבו בלא שרטוט – שלא שרטט את השורות כדי שייכתבו השורות ביושר, או שכתבו מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף, פסול, אלא או כולו על הגויל או כולו על הקלף [ולעיל (פרק א, הלכות ו-ח) התבאר מה הוא גויל ומה הוא קלף]. וכיצד כותבין ספר תורה, כותב כתיבה מתוקנת נאה ביותר, יניח בין כל תיבה ותיבה כמלא אות קטנה, ובין אות לאות כמלוא חוט השערה, ובין כל שיטה ושיטה [-שורה ושורה] כמלוא שיטה, ואורך כל שיטה ושיטה שלשים אותיות, כדי לכתוב "למשפחותיכם למשפחותיכם למשפחותיכם", תלתא זימני – שלש פעמים, וזה הוא רוחב כל דף ודף, ולא תהא שיטה קצרה מזה, כדי שלא יהא הדף כאיגרת, ולא אורכה יותר על זה כדי שלא יהו עיניו משוטטות בכתב:
ה) לא ימעט הכתב מפני הריוח שבין פרשה לפרשה, ואם נזדמנה לו תיבה בת חמש אותיות לא יכתוב שתים בתוך הדף ושלש חוץ לדף, אלא כותב שלש בתוך הדף ושתים חוץ לדף. ואם לא נשאר מן השיטה כדי לכתוב שלש אותיות, מניח המקום פנוי ומתחיל מתחילת השיטה הבאה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים !!
