פרק ז א וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ ב וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה לְאַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל קֵ֑ץ בָּ֣א הַקֵּ֔ץ עַל־אַרְבַּ֖ע כַּנְפ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃ ג עַתָּה֙ הַקֵּ֣ץ עָלַ֔יִךְ וְשִׁלַּחְתִּ֤י אַפִּי֙ בָּ֔ךְ וּשְׁפַטְתִּ֖יךְ כִּדְרָכָ֑יִךְ וְנָֽתַתִּ֣י עָלַ֔יִךְ אֵ֖ת כָּל־תּֽוֹעֲבוֹתָֽיִךְ׃ ד וְלֹֽא־תָח֥וֹס עֵינִ֛י עָלַ֖יִךְ וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּ֣י דְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתֽוֹעֲבוֹתַ֨יִךְ֙ בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּֽהְיֶ֔יןָ וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
פרק ז (א) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר.
(ב) וְאַתָּה בֶן אָדָם, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל קֵץ – בא הקץ לאדמת ישראל מחמת חטאיהם, ובגלל ישראל בָּא הַקֵּץ גם על הגויים, עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, ואמנם מצד סדר הפורענות קדמה הפורענות של אומות העולם לפורענות של ישראל, אך מחמת הסיבה, היתה הפורענות של כל העולם בגלל עוונותיהם של ישראל, ובשביל שלבסוף תבוא הפורענות על ישראל.
(ג) וממשיך ואומר לישראל, לאחר שכבר בא הקץ על הגויים שבארבע כנפות הארץ, עַתָּה בא הַקֵּץ עָלַיִךְ, שאת היית הסיבה לכל הפורענות הזו, וְשִׁלַּחְתִּי אַפִּי בָּךְ בהשגחה פרטית לרעה, שלא בדרכי הטבע, וּשְׁפַטְתִּיךְ כִּדְרָכָיִךְ – המשפט יהיה בהשקפה על דרכי הנפש שבחרת ללכת בהם, שאין החטאים רק מצד התאוות הרגעיות, אלא שבחרתם ללכת תמיד בדרך רעה, עד שהשתרשו החטאים במדות הנפש, ומלבד זאת, וְנָתַתִּי עָלַיִךְ אֵת כָּל תּוֹעֲבוֹתָיִךְ – אעניש אותך מצד כמות העבירות וריבוים.
(ד) וְלֹא תָחוֹס עֵינִי עָלַיִךְ מצד התועלת שאוכל לקבל ממך, וְלֹא אֶחְמוֹל עלייך מחמת מעלתך העצמית, ומבאר את שני הדברים, כִּי דְרָכַיִךְ עָלַיִךְ אֶתֵּן, מאחר והשחתת את דרכייך שוב אין לך מעלה עצמית, ולכן לא אחמול עלייך, וְתוֹעֲבוֹתַיִךְ בְּתוֹכֵךְ תִּהְיֶיןָ, כי כל מעשייך רעים, ולא תצמח ממך כל תועלת, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'.
