כא הִ֭טַּתּוּ בְּרֹ֣ב לִקְחָ֑הּ בְּחֵ֥לֶק שְׂ֝פָתֶ֗יהָ תַּדִּיחֶֽנּוּ׃ כב ה֤וֹלֵ֥ךְ אַֽחֲרֶ֗יהָ פִּ֫תְאֹ֥ם כְּ֭שׁוֹר אֶל־טֶ֣בַח יָבֹ֑א וּ֝כְעֶ֗כֶס אֶל־מוּסַ֥ר אֱוִֽיל׃ כג עַ֤ד יְפַלַּ֪ח חֵ֡ץ כְּֽבֵד֗וֹ כְּמַהֵ֣ר צִפּ֣וֹר אֶל־פָּ֑ח וְלֹֽא־יָ֝דַ֗ע כִּֽי־בְנַפְשׁ֥וֹ הֽוּא׃
֍ ֍ ֍
(כא) אף שבתחילה לא רצה לשמוע לה, הרי היא הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ – הצליחה בריבוי דבריה להטות אותו שיפנה אליה, בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ – ועל ידי דברי חלקלקות שאמרה בשפתיה תַּדִּיחֶנּוּ ממקומו, לבוא אחריה.
(כב) ואמנם אם היה מתמהמה וחושב תחילה על מעשיו לא היה הולך עמה, אבל הוא הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם, ללא הכנה ומחשבה, ובתחילה ליבו מייסר אותו על הליכתו, והוא כְּשׁוֹר אֶל טֶבַח יָבֹא, כהולך מתוך הכרח וללא רצון, אך לאחר מכן הוא הולך כבר מרצונו, וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל – וכפי שהולך הנחש המשמיע קול להכיש את האויל, המסתפק בכל דבר, והנחש בקולו כאילו מזהיר את האויל שיש ארס בשיניו ושיזהר ממנו, כך ליבו מזהיר אותו מהרעה שתבוא אליו מהליכה זו.
(כג) עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ – עד שאש התאווה תכנס כחץ על כבדו, שירתח דמו בחמימות התאוה, ומקור הדם הוא בכבד, ואז ילך כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח – כפי שהצפור הולכת במהירות אל הפח הטמון לה כדי לאכול מהזרעונים ששמו שם, וְלֹא יָדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא, והולך מרצונו ללא חשש כלל.
