ג וַיִּשְׁלַח֙ תַּבְנִ֣ית יָ֔ד וַיִּקָּחֵ֖נִי בְּצִיצִ֣ת רֹאשִׁ֑י וַתִּשָּׂ֣א אֹתִ֣י ר֣וּחַ ׀ בֵּֽין־הָאָ֣רֶץ וּבֵ֣ין הַשָּׁמַ֡יִם וַתָּבֵא֩ אֹתִ֨י יְרֽוּשָׁלְַ֜מָה בְּמַרְא֣וֹת אֱלֹהִ֗ים אֶל־פֶּ֜תַח שַׁ֤עַר הַפְּנִימִית֙ הַפּוֹנֶ֣ה צָפ֔וֹנָה אֲשֶׁר־שָׁ֣ם מוֹשַׁ֔ב סֵ֖מֶל הַקִּנְאָ֥ה הַמַּקְנֶֽה׃ ד וְהִ֨נֵּה־שָׁ֔ם כְּב֖וֹד אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּמַּרְאֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי בַּבִּקְעָֽה׃ ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם שָׂא־נָ֥א עֵינֶ֖יךָ דֶּ֣רֶךְ צָפ֑וֹנָה וָֽאֶשָּׂ֤א עֵינַי֙ דֶּ֣רֶךְ צָפ֔וֹנָה וְהִנֵּ֤ה מִצָּפוֹן֙ לְשַׁ֣עַר הַמִּזְבֵּ֔חַ סֵ֛מֶל הַקִּנְאָ֥ה הַזֶּ֖ה בַּבִּאָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ג) וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד – ראה במראה הנבואה שה' שולח תבנית יד, וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת [-בשיער] רֹאשִׁי, וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם, וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלְַמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים, אֶל פֶּתַח שַׁעַר הַפְּנִימִית – שער העזרה בבית המקדש, הַפּוֹנֶה צָפוֹנָה, אֲשֶׁר שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה, הַמַּקְנֶה – הגורם לקנאת ה', כלומר, שם העמיד מנשה מלך יהודה את העבודה זרה בתוך בית המקדש, ואמנם מנשה עצמו חזר בתשובה והסיר את הצלם משם, ומאז והלאה לא היה מי שהעמיד צלם בהיכל, מכל מקום לא נמחל חטא זה כי לא שבו עליו בתשובה שלימה, אלא להיפך, גם לאחר הסרת הצלם היו מכוונים אליו במחשבתם, וכפי שיבואר להלן (פסוק ה').
(ד) וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בַּבִּקְעָה.
(ה) וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן אָדָם, שָׂא נָא עֵינֶיךָ דֶּרֶךְ צָפוֹנָה, וָאֶשָּׂא עֵינַי דֶּרֶךְ צָפוֹנָה, וְהִנֵּה מִצָּפוֹן לְשַׁעַר הַמִּזְבֵּחַ סֵמֶל הַקִּנְאָה הַזֶּה בַּבִּאָה, כי עובדי עבודה זרה האמינו שיש שני כוחות עליונים, האחד פועל טוב והאחד פועל רע, וחשבו שמקומו של פועל הרע הוא בצד צפון, והיו מקריבים קרבנות לשכך את כעסו וחמתו של פועל הרע לפי טעותם, והוא המכונה כאן 'סמל הקנאה', כי הוא הצלם שהעמיד מנשה בהיכל, לצד צפון, וכיון שכל הקרבנות שהיו מקריבים בבית המקדש היו (ויקרא פרק א' פסוק י"א) "עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה", מצאו מקום לטעות בו ונמשכו אחרי סמל הקנאה שהעמיד מנשה [על אף שכפי שהתבאר כבר סר משם הצלם עצמו בזמן מנשה, לאחר שחזר בתשובה], ולשון 'בַּבִּאָה' היינו בשער הכניסה מבחוץ, כי התכוונו במעשיהם למנוע ממנו מלבוא, כי לפי טעותם יש בו כח לעשות להם רעה, ועל ידי ריצויו בקרבנות יתרחק מהם ולא ירע להם, נמצא שהיו מקריבים את כל הקרבנות בבית המקדש, וכוונתם היתה לעבודה זרה זו. ועל כך אמר לעיל (פסוק ג') שסמל הקנאה הזה, הוא 'הַמַּקְנֶה', כלומר, גורם לקנאת ה' ולכך שה' מעניש אותם, והתבאר לעיל (פסוק ב') שנראה החשמל מתוך האש, להורות כי ה' שופטם ומענישם באש.
