יז אֲ֭נִי אֹֽהֲבַ֣י אֵהָ֑ב וּ֝מְשַֽׁחֲרַ֗י יִמְצָאֻֽנְנִי׃ יח עֹֽשֶׁר־וְכָב֥וֹד אִתִּ֑י ה֥וֹן עָ֝תֵ֗ק וּצְדָקָֽה׃ יט ט֣וֹב פִּ֭רְיִי מֵֽחָר֣וּץ וּמִפָּ֑ז וּ֝תְבֽוּאָתִ֗י מִכֶּ֥סֶף נִבְחָֽר׃
֍ ֍ ֍
(יז) ממשיכה החכמה ואומרת, אֲנִי אֹהֲבַי אֵהָב – מי שאוהב את החכמה, אף החכמה תאהב אותו ותגלה לו סודותיה, כדרכו של האדם המגלה את סודותיו לאהובו, וּמְשַׁחֲרַי – ומי שמחפש אחרי בכל שחר, בוקר, אף שעדיין לא קנה את החכמה, כיון שהוא מבקש אותה תמיד, יִמְצָאֻנְנִי – יהיה לו סיוע ועזר מאת ה' למצוא את החכמה.
(יח) עֹשֶׁר וְכָבוֹד האמיתיים, הם אִתִּי – עם החכמה, כי העושר הגשמי חולף ועובר, והכבוד שמכבדים בני האדם אינו כבוד אמיתי, אך העושר של החכמה הוא הממון שנותן האדם לעניים, שזהו הוֹן עָתֵק – הון שמעתיק את מקומו לאחר פטירת האדם, ובא איתו אל העולם הבא, בשונה מעושר גשמי הנשאר בעולם הזה, וּצְדָקָה – והכבוד שבא על ידי החכמה הוא כבוד שבא על ידי צדקת המעשים, וזהו כבוד אמיתי.
(יט) טוֹב פִּרְיִי – פרי החכמה, ששומר אותו האדם בליבו [בדומה לפירות, שדרך לשומרם באוצרות המדינה, ולא לסחור בהם], הוא טוב יותר מֵחָרוּץ וּמִפָּז, שהם מיני זהב יקרים. וּתְבוּאָתִי, שזהו משל למי שהשיג בשלימות את דרכי החכמה, עד שהוא יכול להתבונן ולהוציא דבר מתוך דבר, בדומה לתבואה, שמוכרים אותה למדינות אחרות וסוחרים בה, הרי 'תבואה' זו שהיא ההתבונות והלמידה מדרכי החכמה, מִכֶּסֶף נִבְחָר – נבחרת יותר מכסף, שסוחרים בו וקונים על ידו דברים אחרים, כי המתבונן בחכמה ומוציא ממנה דברים נוספים, הרי דברים אלו יקרים יותר מכל מה שיוכל האדם לקנות בכסף.
