פרק ט א וַיִּקְרָ֣א בְאָזְנַ֗י ק֤וֹל גָּדוֹל֙ לֵאמֹ֔ר קָֽרְב֖וּ פְּקֻדּ֣וֹת הָעִ֑יר וְאִ֛ישׁ כְּלִ֥י מַשְׁחֵת֖וֹ בְּיָדֽוֹ׃ ב וְהִנֵּ֣ה שִׁשָּׁ֣ה אֲנָשִׁ֡ים בָּאִ֣ים ׀ מִדֶּֽרֶךְ־שַׁ֨עַר הָֽעֶלְי֜וֹן אֲשֶׁ֣ר ׀ מָפְנֶ֣ה צָפ֗וֹנָה וְאִ֨ישׁ כְּלִ֤י מַפָּצוֹ֙ בְּיָד֔וֹ וְאִישׁ־אֶחָ֤ד בְּתוֹכָם֙ לָבֻ֣שׁ בַּדִּ֔ים וְקֶ֥סֶת הַסֹּפֵ֖ר בְּמָתְנָ֑יו וַיָּבֹ֨אוּ֙ וַיַּ֣עַמְד֔וּ אֵ֖צֶל מִזְבַּ֥ח הַנְּחֹֽשֶׁת׃ ג וּכְב֣וֹד ׀ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל נַֽעֲלָה֙ מֵעַ֤ל הַכְּרוּב֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה עָלָ֔יו אֶ֖ל מִפְתַּ֣ן הַבָּ֑יִת וַיִּקְרָ֗א אֶל־הָאִישׁ֙ הַלָּבֻ֣שׁ הַבַּדִּ֔ים אֲשֶׁ֛ר קֶ֥סֶת הַסֹּפֵ֖ר בְּמָתְנָֽיו׃
֍ ֍ ֍
פרק ט (א) וַיִּקְרָא בְאָזְנַי בקוֹל גָּדוֹל, לֵאמֹר, קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר – התקרבו המלאכים המשחיתים ששלח ה' להשחית את העיר, וְאִישׁ כְּלִי מַשְׁחֵתוֹ בְּיָדוֹ.
(ב) וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאִים מִדֶּרֶךְ שַׁעַר הָעֶלְיוֹן, ששם היה בית המלך, אֲשֶׁר מָפְנֶה צָפוֹנָה, וְאִישׁ כְּלִי מַפָּצוֹ [-כלי העשוי לניפוץ והשחתה] בְּיָדוֹ כדי להשחית את העיר, וְאִישׁ אֶחָד בְּתוֹכָם לָבֻשׁ בַּדִּים – בגדי פשתן לבנים, והוא המלאך המלמד זכות על ישראל, וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו לכתוב את זכויותיהם, וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ אֵצֶל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת, והנמשל של החזיון הזה הוא שבסוף ימי המצור יקומו ששה אנשים מרואי פני המלך, ועל פי פקודתם יהרגו בעם הרג רב, וכאילו ששה מלאכים משחיתים התלבשו באותם ששה אנשים, והשחיתו את העיר, והמלאך הוא ירמיהו הנביא, כי היה כהן והיה לבוש בגדי לבן לשרת בבית המקדש, וקסת הסופר בידו לכתוב את הנבואות שהתנבא, והוא עסק בהשקטת העם, והנחייתם בדרך שלום ואמת.
(ג) וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נַעֲלָה מֵעַל הַכְּרוּב אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו, אֶל מִפְתַּן הַבָּיִת, וזה סימן לכך שהשכינה התחילה לנסוע מבית המקדש, ותחילה הסתלקה מהכרוב אל מפתן הבית, כעומדת לעוזבו, וַיִּקְרָא אֶל הָאִישׁ הַלָּבֻשׁ הַבַּדִּים, המלמד זכות על ישראל, אֲשֶׁר קֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו.
