ל וָאֶֽהְיֶ֥ה אֶצְל֗וֹ אָ֫מ֥וֹן וָאֶֽהְיֶ֣ה שַֽׁ֭עֲשׁוּעִים י֤וֹם ׀ י֑וֹם מְשַׂחֶ֖קֶת לְפָנָ֣יו בְּכָל־עֵֽת׃ לא מְ֭שַׂחֶקֶת בְּתֵבֵ֣ל אַרְצ֑וֹ וְ֝שַֽׁעֲשֻׁעַ֗י אֶת־בְּנֵ֥י אָדָֽם׃
֍ ֍ ֍
(ל) ומצייר את החכמה במליצתו כילד שעשועים, וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן – בתחילה הייתי כביכול בחיקו של ה', כאשר ישא האומן את היונק, וָאֶהְיֶה אצלו שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם, כי עדיין לא נברא העולם, ולא פעלה החכמה דבר, ואחרי שהתחילה בריאת העולם, הייתי מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת, כי בכל יום המציא ה' על ידה ברואים חדשים, וזה היה כשחוק ושמחה כביכול לפני ה', כאשר נוצר הכל על פי החכמה [ולשון 'שחוק' משמשת כאן כלשון מושאלת לשמחה שיש מפעולות חדשות שנעשו על ידי החכמה].
(לא) ואחר כך הייתי מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ, כאשר הוכן כדור העולם להיות ראוי למושב בני אדם, ונבראו ברואי הים והיבשה. ואחר שהסתיימה הבריאה, ולא היה עוד 'שחוק' המרמז על בריאת דברים חדשים, וְשַׁעֲשֻׁעַי אֶת בְּנֵי אָדָם – חזרה החכמה להיות רק 'שעשועים' כפי שהיתה מקודם, אך לא רק לפני ה', אלא מסרה לבני האדם שישתעשעו בה, על ידי שיעסקו בחכמה וינהגו על פיה, וזה כשעשוע לפני ה', שבני האדם הולכים בדרכיו, הוגים בתורתו ומשתעשעים בחכמתו.
